הילולת הצדיקים, כמו החגים והמועדים, היא גם יום בו שערי שמים נפתחים.

וכשהם נפתחים גם התפילות עולות ביתר קלות. בפרט אם אנו לומדים משהו מתורת הצדיק, שאז אנו גורמים שיהיו שפתותיו דובבות בקבר או שאנו מדליקים נר לכבודו, מתפללים על ציונו, נותנים צדקה בעבורו וכן הלאה.

בד’ שבט נפטר התשמ”ד נפטר אחד המיוחד, אחד מגדולי הדורות האחרונים, הלא הוא רבי ישראל אבו חצירא, הבבא סאלי, זצוק”ל זי”ע, שכמו רבי ישראל הבעל שם טוב הגן בזכותו על הדור, ואף נפטר לכפרת עם ישראל כפי שנספר בהמשך.

הבבא סאלי נודע בקדושתו ופרישותו, לא היה מסתכל בנשים והיה מקדיש את כל זמנו ללמוד וללמד, ולנהל את קהילות ישראל במרוקו. דבר מדבריו לא היה נופל ארצה ועל כך יעידו מאות המופתים שמספרים עליו. היה נצר למשפחת אבו חצירא המעטירה, שפיארה את עם ישראל בצדיקים וקדושים מדור לדור.

כשעלה לארץ ממרוקו בפעם השנייה, הגיע לירושלים שם לא הניחו לו הקהל, והמונים היו צובאים על דלת ביתו יומם ולילה לבקש ברכות וישועות. בהיותו בורח מן הכבוד עבר לצפת, שם ביקש להתפלל בביהכנ”ס של האר”י ז”ל. הוא נדהם לשמוע שביהכנ”ס סגור על מנעול ובריח ואין יוצא ואין בא. וזאת למה? מסתבר שכל מי שניסה להיכנס לביהכנ”ס מצא את מותו במקום, ורבני צפת הורו לנעול את ביהכנ”ס ולא להתיר לאף אחד את הכניסה!

הבבא סאלי פנה לקבר האר”י ז”ל, שם התפלל וייחד ייחודים במשך שעה ארוכה ואחר כך טיהר עצמו במקווה האר”י תוך כוונות מיוחדות ונסתרות. הוא ביקש משמשו, משה שטרית, שיביא לו את מפתחות ביהכנ”ס, אך במקום זאת הגיע שמש ביהכנ”ס שממש חשש ורעד למסור לו את המפתחות ובפרט שהוא מנוע מכך ע”י הרבנים. אחרי שיחה ארוכה נעתר השמש למסור את המפתחות לבבא סאלי ובתנאי שחבל יקשר לרגליו של הצדיק, כך שאפשר יהיה למשוך אותו מבחוץ למקרה שאותו גורל שפקד את קודמיו יפקוד גם אותו…

הבבא סאלי פתח את המנעול, נכנס לביהכנ”ס והוציא מארון הקודש את ספר התורה של האר”י ז”ל. קרא בו מה שקרא ויצא את המקום לא לפני שהודע לשמש ביהכנ”ס שמעתה יהיה המקום פתוח לכלל הציבור.

השמש הנרגש מיהר להודיע לרבנים את הבשורה המרעישה, ובהיוודע דבר הנס חיפשו כולם את הבבא סאלי, אך הבבא סאלי, שמעודו ברח מן הכבוד, כבר היה בדרכו לטבריה. חכמי צפת לא ויתרו ורדפו אחריו עד לטבריה, שם הודו לו מקרב לב שגאל את המקום הקדוש ואפשר לציבור להתפלל בו לאחר תקופה ארוכה בה נבצר מהם הדבר, וערכו במקום סעודת הודיה חגיגית.

ראשי הקהל במרוקו לא השלימו עם עלייתו של הבבא סאלי לארץ והפצירו בו שוב שוב לחזור לצאן מרעיתו משכבר הימים שבמרוקו. בסופו של דבר נאלץ הבבא סאלי לשוב למרוקו באנייה, בגזירת רבו, רבי משה תורג’מן. בדרך כיסו את השמים עננים קודרים והאנייה נקלעה לסערה בלב ים. פרצי מים חדרו לבטן האנייה והאנייה הטלטלה בפראות מצד לצד. מבוהלים נזעקו כולם לחפש את הצדיק, שנמצא, כמו יונה בשעתו, בבטן האנייה. בזעקות שבר התחננו שיעשה משהו להושיע ולהציל.

הבבא סאלי שלף מתרמילו את גביע הקידוש, גביע מיוחס ומיוחד שירש מסבו ר’ יעקב אבו חצירא זצוק”ל, ומזג לתוכו יין. הוא ברך בכוונה עצומה ‘בורא פרי הגפן’ לגם מעט ואת הנותר שפך אל הים. והנה הפלא ופלאהים נרגעהסערה שכחהוהאוניה המשיכה בנחת את מסעה עד שהגיעה לחוף מבטחים.

במרוקו נפל בנו של המושל, ביהי, למשכב עד שהרופאים נלאו מלמצוא לו מזור. בצר לו פנה המושל לבבא סאלי. הבבא סאלי הוציא מכיסו שעון וציווה על השליחים לשים אותו מתחת לכרית של החולה. “ריבונו של עולם” התפלל הבבא סאלי “אנא שלח רפואה שלימה לילד, למען יראו עמי הארץ את שמך הגדול והנורא”. למחרת החל הילד לדבר ותוך כמה ימים ירד ממיטת חלו. האב המאושר פנה לבנו ואמר לו: “מהיום הבבא סאלי הוא אביך! בזכותו אתה חי כעת, ואתה חייב לו את חייך”.

מופתים אין ספור מסופרים על הבבא סאלי ואין כאן המקום להאריך, רק נסיים ונאמר שבשנת תשמ”ד, כשמה כן היא, הייתה גזירה קשה על עם ישראל. והבבא סאלי בראותו מראש את הגזירה הביע רצונו בפני פמליא של מעלה למסור את נפשו על כלל ישראל וכך לבטל את הגזירה. בקשתו נתקבלה והוא עלה לגנזי מרומים בד’ שבט תשמ”ד מותיר את קהילות ישראל המומות מצער וכאב. זכותו תגן עלינו ועל כל עם ישראל.

7 thoughts on “ד’ שבט – הילולת הבבא סאלי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *