כתוב ש’אין אדם רואה נגעי עצמו’ – אדם לא מוצא חוב לעצמו.
מה פירוש? כל אדם יש בו דברים טובים ודברים פחות טובים. את הדברים הטובים הוא רואה ומתפעל מהם, ואת הדברים השליליים שיש בו הוא מדחיק ומסתיר, עד כדי כך שהוא לא רואה אותם. הרבה אנשים לא רואים את התכונות השליליות שלהם, רק כשהם מתחילים להתבונן קצת בעצמם, הם מתחילים להבחין כמה דברים שצריכים תיקון יש בפנים, והם לא ראו. זה אחד הדברים הקשים, שאדם לא רואה מה שיש בו. לא רואה שיש בו קנאה עד אין סוף, אגואיסטיות, גאווה, תאוות, אפילו רוצח יש לפעמים בפנים. אדם לא מודע לאיזה שדים יש בתוכו, בשביל זה צריך חוש הכרת הרע. אדם שעוד לא פיתח את חוש הכרת הרע מכסה על המומים שלו.
ה’צמח צדק’ אומר שמתוך הטבע של אהבת עצמו האדם עושה את הכל שיהיה לו טוב.
אחד הדברים הראשונים שהוא עושה, הוא מחסל, לכאורה, את כל הדברים השליליים שבתוכו, כי איך אדם יכול להסתובב ולחשוב שהוא שלילי, שהוא איזה יצר הרע מהלך על שתיים? לא, כל אחד רואה את עצמו כטוב, מיישר את כל הגבעות, מוריד את כל הקוצים, הוא בסדר.
ככה זה אצל המתחילים, מי שרק מתחיל בעבודת ה’ לא רואה את ה’ערמות’ שיש לו בפנים. ‘הצמח צדק’ קורא לזה בלשון מליצה ‘על כל פשעים תכסה אהבה’, שיש לאדם כל כך הרבה אהבה עצמית שזה מכסה על כל הנגעים שלו. הוא מכיר שיש בו גם קצת רע אבל בדרך כלל הוא בסדר, והעובדה שכשקורה משהו לא טוב, הוא ישר מאשים את הזולת, אם אשתו בסביבה עוד יותר טוב אז אפשר לזרוק עליה את הכל, וגם היא עושה ככה לבעל, ואם יש ילדים – זה בכלל חגיגה. זו נטייה טבעית באדם, אפילו באדם שעובד על עצמו ומנסה לשנות את הדברים האלו. איך יודעים איפה אנחנו עומדים? המחשבה הראשונה שצצה לנו בראש באופן טבעי ביחס לסיטואציה או אדם מסוימים היא המדד הרוחני שלנו. צריך להיות מאד מאד ערניים, לתפוס את המחשבות האלה שפורחות בראש ברגע הראשון, כי מיד אחרי זה הסנגורים מתעוררים ומכסים את הכל.
רוב העולם, מכסים על כל הפשעים עם האהבה העצמית. וכשבא אדם אחר ורואה את הנגעים שלו ואומר לו ‘שמע, אתה לא בסדר בזה’ – אוי ואבוי. ההוא טרח מאד קשה לכסות את זה, ופתאום בא מישהו אחר ‘הופס’ מוציא את השמיכה ומגלה הכל – אתה שקרן, אתה כעסן ואתה גאוותן …אוי ואבוי.
מראים לנו, ביחוד בן או בת הזוג, מראים לאדם את הדברים האלה. בשביל זה מתחתנים, ד”א, כדי שאחד יראה לשני, אבל לא צריך לעשות את זה באופן פעיל, צריך שהראי יפעל באופן אוטומטי לא באופן גלוי. ממילא, כשחיים עם מישהו קרוב אז הוא מגלה לך את הדברים ששמת בקרן זווית ונעלת על מסגר ובריח. וזה שנוא על האדם שחושפים את צפונותיו הלא טהורות, ביחוד כשזה לא בא מלב נקי. כשאדם מוכיח מישהו אחר הוא חייב להיות שלם באותה מידה. אם פלוני מעיר לאלמוני שיש לו גאווה והוא עצמו לוקה מאד במידה זו – זה לא עובד. זה לא נכנס לשום מקום, זה רק יוצר מריבות. אדם כזה אסור לו להוכיח אף אחד בנושא הגאווה, אדם יכול להוכיח רק אם הוא שלם באותה מדה.
איך עומדים בזה, זה הרי מפריע לנו? הפתרון, אומר ‘הצמח צדק’, הוא שאתה צריך לאהוב אותו כל כך, שמרב האהבה לא תראה את הפשעים שלו. כמו אמא שכל כך אוהבת את הבן שלה עד שמרב האהבה היא כמעט לא רואה את הפגמים שלו. למעשה היא כן רואה אותם אבל זה נראה בעיניה כלום. כשאוהבים מישהו מאד מאד, מחפשים רק להצדיק אותו, רק לראות איפה שהוא טוב ובסדר, לא מחפשים לראות שהוא לא בסדר. זו מדרגת האהבה שהלל הזקן אמר לאותו גר שצריך להגיע אליה – ‘דעלך סני לחברך לא תעביד’. שכל כך תאהב כל בן אדם מישראל שתקיים בו ‘מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך’ גם בעניין הזה שלא תראה בו את הדברים השליליים, כמו שאתה לא אוהב שאחרים מסתכלים עליך בעין רעה.
זו הייתה דרכו של ר’ לוי יצחק מברדיטשוב, שנקרא ‘סנגורן של ישראל’. ר’ לוי יצחק היה מלמד תדיר כף זכות על עם ישראל, ומחפש תמיד את הנקודה הטובה בכל אחד, גם במקרים מאד לא מסתברים. פעם ראה מישהו שעוד לא גמר את התפילה וכבר עם התפילין התחיל להתעסק עם העגלה, למשוח את הגלגלים בשמן ולרתום את הסוסים. מה אומר אדם מן הישוב שיש בו יראת שמיים? קצת כבוד לתפילין, הרי אסור להסיח את הדעת מן התפילין, תמתין עוד שתי דקות תוריד את התפילין ואז תתפנה לעיסוקיך. מה ר’ לוי יצחק מברדיטשוב אמר? ‘תראה ריבונו של עולם את היהודי הזה, אפילו
בזמן שהוא עסוק בענייניו הוא מניח תפילין’.
איזו הסתכלות! זו אהבת ישראל. ר’ לוי יצחק מברדיטשוב מצא בכל דבר את נקודת הזכות, לא את נקודת החובה. והאמת היא שבכל דבר יש את זה ואת זה, השאלה על מה מסתכלים. אם אתה אדם שלילי, שונא בטבעך, תראה אצל כולם מה לא בסדר אצלם. קשה למצוא מה לא בסדר? קל מאד למצוא מה לא בסדר, העניין הוא למצוא מה כן בסדר. להתבונן בזה, להגדיל את זה, להגדיל את זה , עד שכל שאר הדברים יהיו קטנים ליד זה – ואין אחד בישראל שאין בו משהו חיובי אחד לפחות.
