אחד משלשה חדשים קשים
טבת הוא אחד משלושה חדשים קשים ביהדות, שלושה חודשים הנקראים חודשים של השטן, חודשים טבת, תמוז ואב. אלו החדשים שלקח עשו בחלקו, והם זמנים של דין. “ותצפנהו שלושה ירחים” אמא של משה הסתירה אותו שלושה חודשים, דורשים את זה על השכינה הקדושה, שהיא מוצפנת שלושה חודשים, בימי טבת, תמוז ואב . באופן טבעי אם אדם לא עושה תיקון ועבודה, הכוחות שמתגלים בחודש הזה הם כוחות של חורבן. צריך להכיר אותם ולדעת שהם קיימים, ובמקביל לזכור שכל דבר שהוא לגריעותא, אם עושים בו תיקון, אפשר להוציא מממנו מעלה. זה חודש של דין, הרבה דין ואפשר להפך את הדין ולהגיע לדברים גדולים. ה’שם משמואל’ אומר שבחודש זה אפשר ממש לעשות מהפך, להפך את כל כוחות הדין לכוחות של רחמים.
החודש הזה נקרא טבת, אם היינו מוסיפים שני ווים היה יוצא לנו טובות. האות ו’ מסמלת את הקב”ה, כלומר, שאפשר לעשות תיקון מדהים אם מכניסים את הקב”ה בכל דבר ודבר בחודש הזה. בכל דבר שעובר עלינו, אם יש לנו מספיק תבונה להכניס את הקב“ה לשם, את רצון ה‘, אז באמת הכל הופך לטובה.
האות, המזל, התכונה, האיבר
האות שבראה את החודש היא אות ע‘ וצירוף הוי”ה שמחיה את החודש הוא היה”ו. הצירוף של שם הוי“ה כל חודש מלמד על שילוב הכוחות שבכל החודש הזה ורואים בחודש הזה שהכל הפוך. מה פירוש הפוך? הנקבה (ה’) באה לפני הזכר ( י’ או ו’), וזה מורה על מצב של דין.
המזל של החודש הוא מזל גדי, יסוד אדמה, גדי הוא אחד משלושת המזלות של האדמה ואדמה זה תמיד קשור לחומריות, אדמה זה נמוך, אדמה זה בדידות, הסתגרות וקרירות. אמנם ‘אין מזל לישראל’, יהודי שעוסק בתורה ומצוות הוא מעל הדברים האלה, אבל באופן טבעי לבן או בת מזל גדי יש משיכה לחומריות, נטיה לשקוע בחומר, הם אוהבים ממון, ויש להם גם נטייה לעצבות ובדידות אם הם לא עושים עבודה על עצמם.
התכונה של החודש הזה היא רוגז וכעס. בעל ה’שם משמואל’ אומר שבחודש הזה כדאי לבעלי הכעס להזהר כי הם יכולים להגיע לכעס בעצמות אחרות ממה שהם רגילים. בד”כ 99% מאוכלוסיית העולם היום הם בעלי כעס. כמו שאומר הבעש”ט, שאחת המחלות הקשות של הדור שלפני ביאת משיח זה גבהות לב, כלומר, גאווה וגאווה יוצרת כעס. כעס זו תכונה שממש צריך לעבוד עליה, כי כתוב שמי שהוא בעל כעס דומה לאדם שבונה וסותר, בונה וסותר. הכעס סותר את כל הבנין הרוחני שאדם עובד עליו. הזהר הקדוש אומר שהנשמה של הכועס מסתלקת ומתחלפת עם נשמה מצד הסטרא אחרא, ויש שם דיון אם אפשר להשיב אותה בכלל או שלא. בגלל שהתכונה של החודש הזה היא רוגז וכעס זה החודש לעבוד על המידה הזאת בצורה רצינית, לא באופן שטחי, לקחת את זה כפרויקט.
לפי ספר היצירה האיבר ששייך לחודש הזה הוא כבד. כמעט בכל המקומות שמדברים על רפואה או על רגשות הכבד הוא שייך לכעס, ביחוד ברפואה הסינית שטוענת שמרכז הכעסים זה הכבד. חוסר איזון בכבד יוצר רגשות כעס ותסכול, בדידות, ההתכנסות, ההרגשה של כלא, אדם מרגיש שהוא כלוא, והוא ממורמר ונרגן.
הזהר הקדוש אומר שכבד זה מלאך המוות, והחרב שלו זה כיס המרה. הר’ אשלג, ‘בעל הסולם‘, מסביר שמשיכת אורות דרך ‘קו שמאל’ בלי איזון עם הימין זה נקרא שהשטן מתגבר, וצריך להבין שכל המושגים האלו שמדברים עליהם – מלאך המוות ועמלק הכל נמצא אצל כל אחד והתורה נותנת הדרכה כיצד להתמודד איתם. אמנם בתורה אנו פוגשים סיפורים אבל זה רק רובד אחד של התורה שנקרא ‘פשט’, כשלמעשה יש בתורה ארבעה רבדים שהם פשט, רמז, דרש, סוד. וכל רובד ורובד גם מתחלק לארבעה רבדים, יוצא שלתורה יש עמקויות אין סוף ויש בה הדרכות הן לאדם הפרטי, הן לכל אדם ואדם שהיה על גבי הגלובוס במשך ההיסטוריה והן לעולם כולו ולכל עם ועם, אומה ואומה. ועל זה כתוב במשנה “הפוך בה והפוך וכולה בה”, שהכל אתה יכול למצוא רמוז בתורה הקדושה, ועל כך נכתבו אין סוף ספרים ותקצר היריעה לפרט את כל הדוגמאות, אבל אולי רק אנקדוטה קטנה לדוגמא, מסופר על הגר”א שפעם בא אליו איזה רפורמי שנולד לו בן ואמר לו “אתה אומר שהכל רמוז בספר בראשית ובפרשת בראשית, איפוא רמוזה שם מצוות פדיון הבן?” על אתר ענה לו הגר”א “בראשית ראשי תיבות: בן ראשון אחרי שלשים יום תפדה”.
לכן כתוב בספרים הקדושים שהתיקון של היהודי בחודש הזה זה לחזק את הראיה הרוחנית שלו. הראיה הרוחנית זה לא מה שמדברים עליו בכל הקורסים להילות, ראיה רוחנית זה לא לראות כל מיני צבעים מסביב לראשים של בני אדם או צ’קרות מסתובבות בכל מיני אזורים בגוף. ראיה רוחנית זה לראות את האמת מבעד לשקר. עולם מלשון נעלם, שההשגחה של הקב”ה נעלמת. לראות את הקב”ה מבעד להסתר, לראות שאם מישהו הרגיז אותי הוא בעצם שליח של הקב“ה ואם לא היתה לו רשות משמים להרגיז אותי, למען התיקון שלי, אז הוא לא היה עושה זאת. לחזק את ראית הטוב כי אם בחודש הזה לא עושים את זה אפשר לשקוע מאד בתוך המידות הקשות של הכעס, הנרגנות ההקפדה ולהגיע למצבים מאד נמוכים.
יש מאמר שלם בזהר, פרשת “וישב”, על הנושא הזה, המאמר נקרא “אית רוגזא ואית רוגזא“, יש כעס ויש כעס. יש כעס, שהוא כעס מבורך, ויש כעס שהוא כעס ארור. באופן כללי הזהר אומר שהכעס זה כח שמסלק את הנשמה, זו המידה הרעה ביותר גאווה וכעס הם זכר ונקבה, שורש וענף, כשהכעס הוא תולדה של גאווה. כשאדם כבר נופל בכעס אז העצה של הזהר הקדוש זה בכלל לא להסתכל על אדם כזה, כי זה יכול ממש להזיק למי שמסתכל בעיניים של אדם שכועס או בפנים שלו.
הכעס הארור זה כעס שמקורו במידות רעות, ושהמניע שלו הוא אגואיסטי. שאדם מרגיש שהוא לא קבל את מה שמגיע לו, שלא עושים את רצונו במידה כזאת או אחרת, שפגעו בו או השפילו אותו. יש כאלה שקצת פוגעים בכבודם הם כבר כועסים, ויש כאלה שיותר קשה להרגיז אותם. אבל כל עוד שזה בא ממניע אגואיסטי זה כעס ארור. אם אדם נופל במידה הזאת לא יכול לבנות שום בנין רוחני, שיהיה הידען הכי גדול בתורה, הכעס מחריב לו את כל הבנין. הכעס מעורר דינים מאד קשים על האדם, כי כשהנשמה מסתלקת נכנסים שמה כל מיני כוחות לא טובים. לכן אמרו שאדם הכועס הוא כאילו עובד עבודה זרה, הוא נהפך במה לעבודה זרה, כאילו אל זר נכנס בתוכו, כוחות זרים, טמאים, נכנסים באדם הזה, מטמאים אותו מכף רגל ועד ראש. וגורמים לאדם לאבד את כל התוצאות של העבודה שלו, אדם מתגבר ועובד ושומר שבת וחגים ולומד תורה והכל ובפעם אחת שהוא לא משתלט על עצמו יכול לאבד את הכל.
איך מהפכים את התכונה הזאת? הרוגז הטוב שהזהר מדבר עליו הוא רוגז של “לעולם ירגיז אדם את יצר הטוב על יצר הרע”. כלומר, ישליט את הטוב על הרע. איך יעשה אתה זה? ע”י עבודה מכוונת ומודעת על עצמו. את הכעס, את הביקורת, יפנה כלפי עצמו, איך הוא עושה מעשים כאלה לא טובים: מקפיד, בעל עין צרה, אומר לשון הרע, איך הוא כועס על אנשים… כשיש מצב של קונפליקט או מריבה בין שניים אז האנשים שהם כעסנים בכעס ארור תמיד חושבים שהם בסדר והשני פגום. כשאדם מרגיז את היצר הטוב על היצר הרע הוא זוכר שכולם הם שליחים של ה’ ואם פוגעים בו זה ניסיון מאת ה’, ואם הוא הגיב לא טוב הוא צריך לכעוס על עצמו מאד מאד. זה נקרא רוגזא טוב, שאדם דן את עצמו, ומשליט את הכוחות הטובים שבו על כח הרע שבו. הזהר הקדוש אומר שזו הדרך היחידה שבה אדם יכול להתחיל שינוי בחיים שלו. הספרים הקדושים אומרים שכשיש דין למטה אין דין למעלה. דין זה מערכת של פעולה ותגובה, עשית משהו לא טוב, זה יחזור אליך אבל לא בזמן ובמקום שאתה רוצה ועם האנשים שאתה רוצה. זה יחזור מתי שזה צריך לחזור כדי לשאוב ממך את כל מה שלקחת בלי רשות. זה נקרא דין מלמעלה. כשעושים לאדם דין מלמעלה, שופטים אותו מלמעלה, אין לו שליטה על כלום. הדרך היחידה להפסיק את הדינים מלמעלה זה לעשות לעצמינו דין מלמטה, שאדם יעשה ‘רוגזא טוב’. שיתחיל לעשות תשובה על כל הדברים שהוא עושה לא בסדר, שיעשה דין וחשבון עצמו וכך יבטל מעצמו את הדין למעלה.
העם שמיוחס לחודש טבת, לפי רבינו בחיי, זה פלישתים, ערבים. הם הדין מלמעלה, אם אנחנו לא עושים לעצמינו דין מלמטה אנחנו מעוררים על עצמינו את הדיו מלמעלה ולמעלה יש ‘שוט’ מוכנה לכל דבר ודבר, השוט של חודש טבת זה פלישתים, פלשתינאים.
יהי רצון שנצליח תמיד להרגיז את היצר הטוב על היצר הרע ולתקן את כל הדינים והכעסים בשרשם.
בברכה ‘בסוד הדברים’
המאמר שלפניכם הוא שכתוב של שיעור אחד מתוך סדרת זמנים של הרב יובל אשרוב.
סדרת זמנים היא סדרה מדהימה המדברת על הכח הרוחני של חדשי השנה. מה התיקונים והעבודה המיוחדת לכל חודש, מה אומר על כך ספר היצירה של אברהם אבינו ושאר ספרי המקובלים.
עפ”י הקבלה זמן זה הארה, כח, לכל רגע שעובר יש השפעה שונה מקודמו. המקובלים, שמכירים השפעות אלו, יודעים לעבוד עם הכח של כל זמן. כי כל הארה, המושפעת בכל חודש, מחייבת פעולה שונה רוחנית או גשמית. בשנה מושפע כל מעגל ההשפעות שאנחנו צריכים לתיקון שלנו.
