ניצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון האלוקים. נלקח מאתנו אחד המיוחד מגדולי ומאורי הדור – מר”ן ראש הישיבה רבי אהרן יהודה לייב שטיינמן זצוק”ל, וכל ישראל מבכים את השריפה.
בזמנו כתב עליו הרב קנייבסקי: “הנה הנהגת הדור מסורה כיום למרן גאון ישראל הגראי”ל שטיינמן שליט”א, אשר כל מעשיו לשם שמים”.
הרב הראשי לישראל, הרב דוד לאו, אמר הבוקר כי “הרב שטיינמן היה מנהיג של אחד בדור, העם היהודי כולו איבד הבוקר את אחד מגדולי מנהיגיו הרוחניים בדורות האחרונים”. הסתלקותו של הרב שטיינמן היא אובדן לדור כולו. הוא היה מנהיג הדור שהגן על הדור כולו בתפילתו ודאגתו לכלל”. כן גילה שנכנס אליו פעמים רבות להכרעות גורליות “הצלילות, עוצמת המחשבה וההנהגה המפוקחת בדרך התורה עם הבנה עמוקה של נבכי החיים וההתמודדויות שונות של חיינו היו בלתי נשכחים
כל הסופדים לו ציינו את צניעותו המופלגת ויגיעתו העצומה בלימוד התורה מתוך עוני ודוחק בתוך בחירה בשמחה. וכן את היותו רועה שנשא בנטל הציבור מתוך אהבת ישראל ובשילוב עם גדולי ישראל ועם הרבי מבעלז שליט”א.
למרות שנודע בבחרותו כעילוי מבריסק, מקום מושבם של הוריו, הרי שהולדתו והורותו בקדושה בעיירה קאמיניץ שברוסיה לפני 104 שנה בי”ד חשוון תרע”ד (1914).
כשחזרו הוריו לבריסק לאחר מלחמת העולם הראשונה למד בישיבת תורת חסד ובהמשך בישיבות בקוברין, בקלוצק ושוב בבריסק שם למד בחברותא עם בניו של הרבי מבריסק, הרב יצחק זאב הלוי סולובייצ’יק, וזכה להבחן על שולחנו מדי שבוע, ושם נסמך לרבנות.
בהיותו בן 24 קיבל צו גיוס לצבא הפולני, שינה שם משפחתו משטימן לשטינמן ונמלט לשוויץ, שם שימש ר”מ בישיבה ונישא לרעייתו, הרבנית תמר ע”ה שהיתה צאצאית של אחיו של הרבי מגור הראשון, בעל ‘חידושי הרי”ם’. בחתונה השתתפו 15 איש בלבד בשל דרישתו של החתן לחיסכון בהוצאות שמומנו מכספם של נדיבים יהודים מקומיים. עד יומו האחרון נהג בחסכנות וצניעות בכל דרכיו מיטתו מיטת סוכנות, כיסאו – כסא נטול משענת, שבנה בעצמו כשעלה לארץ, מארגז תפוחים, ובחדר המתנת הקהל, שבביתו מקולף הקירות, מותקן מזגן חדיש בשל התחשבות בציבור ובחדרו האישי בו קיבל את הקהל ולמד מותקן מזגן חלש ונטול עוצמה, שהיה יותר מרעיש ממקרר.
בשנות הזעם נלקח למחנה שאונברג על יד בזל, שם עבדו בסלילת כביש ושם התגלתה השגחה פרטית מופלאה כשמנהל המחנה פטרו מעבודה מהסיבה שהוא רוחני!
בקיץ התש”ה (1945) עלה לארץ והתיישב בכפר סבא שם התמנה לראש ישיבת ‘חפץ חיים’ בהמלצת ה’חזון אי”ש’. תשע שנים מאוחר יותר מונה ע”י הרב כהנמן זצ”ל לראש ישיבת פונוביז’ לצעירים ובהמשך לראש כולל פונוביז’.
במשך השנים הקים אין ספור ישיבות וכוללים שעמד בראש חלק מהם וזכה להעמיד דורות של תלמידי חכמים, ולא רק כמלמד התורה אלא גם כ’תמכין דאורייתא’ – כיתת רגליו בארץ ובעולם במטרה לגיוס תרומות לעולם התורה וקירוב יהודים לאביהם שבשמים. את מסע גיוס התרומות הראשון ערך עם הרבי מגור שליט”א והמשיך במסעות אלו עד לערוב ימיו. מסעות אלו שהיו גם מסעות חיזוק השפיעו על הקהילות החרדיות יותר ופחות בארה”ב ובאירופה והביאו לפתיחת תלמודי תורה, ישיבות ותיקון דברים רבים העומדים על סדר היום הציבורי של הקהילות.
בשנות התשעים לאחר פטירתו של הרב ש”ך הוכר כמנהיג בציבור הליטאי לציידו של הגרי”ש אלישיב זצ”ל.
בספרו ‘בהגיגי תבער אש’ מתאר הר’ פרידמן את סדר יומו של הר’ שטינמן זצ”ל בשנותיו האחרונות שהתחיל ב- 4:30 לפנות בוקר “אני מרגיש רענן” אמר הר’ שטינמן “לא בגלל השעתיים שאני ישן ביום אלא למרות השעתיים הללו”..
ארבעה אברכים לומדים בחברותא עם הרב עד לזמן התפילה. לפני התפילה הרב מתקרב ל-12 קופות הצדקה שבביתו ומשלשל מטבע לכל קופה לחוד. למרות רבבות הדולרים שהרב מחלק בכל יום לאברכי כולל נעשה מתן צדקה זה בריכוז ובכוונה. את ברכות השחר הוא אומר בנוכחות מקורבין שעונים אמן על הברכות.
התפילה מתקיימת בביתו של הרב ובסיומה הרב מקבל את הקהל כשהתפילין של יד עדיין על זרועו. אברך הגר באזור נידח שם הרוחניות ירודה שואל אם ראוי להיכנס לחובות כבדים בשביל חינוך הילדים. “ילדיך בסכנה” תמה הרב “ואתה מהסס אם להוזיל כסף להציל אותם?” הרב אינו מקבל נשים ולא רואה בפני אישה פרט לאשתו ובנותיו. אפילו את כלותיו אינו מכיר בראיה.
התפילות, שיעורים לאברכי הכולל וקבלת הקהל נעשים בביתו ומופסקים קצרות לצורך הארוחות. א. צהריים המורכבת ממעט תפוחי אדמה וגזר. הרב אינו אוכל דבר ללא הפרשת תרומות ומעשרות (גם מדברים בהכשר) העבודה הזאת נעשית בדחילו ורחימו ומלווה בעסק גדול, לשם כך הוא מחזיק משקל מיוחד וסכין חד לחיתוך המידה המדויקת. עד לא. ערב הכוללת מעט מיץ לא יכנס דבר לפיו של הרב. בין הארוחות הוא אינו שותה משום שהוא מסתפק בשיעור של ‘שותה מים לצמאו’, ומיום עומדו על דעתו לא טעם מזונות מספק ברכה אחרונה, האם לברך על המחיה או ב. המזון כדין קביעת סעודה על מזונות.
אמר עליו הרב עדס “מה שאנחנו לומדים בחודש – הוא לומד ביום. מה שאנחנו אוכלים ביום הוא אוכל בחודש”.
מיתתם של הצדיקים מכפרת. אומרת הגמרא בכתובות ק”ג: ההוא יומא דאשכבתיה [שמת] דרבי(ר’ יהודה הנשיא מסדר המשנה), נפקא [יצאה] בת קלא ואמרה: כל דהוה באשכבתיה [כל מי שהיה בהלוויה של] דרבי מזומן הוא לחיי העולם הבא. ההוא כובס [כובס אחד] כל יומא היה אתי קמיה [כל יום היה בא לפני רבי] ההוא יומא לא אתא [באותו יום לא בא], כיון דשמע הכי, [מחמת הצער] סליק לאיגרא [עלה לגג] ונפל לארעא [לארץ] ומית, יצתה בת קול ואמרה: אף ההוא כובס מזומן הוא לחיי העולם הבא.
מאות אלפים ליוו את מיטתו של הרב במסעו האחרון, שיצא מביתו בחזון איש ב”ב, הוראת הרב שלום הכהן יצאו אברכי הכוללים ותלמידי הישיבות להשתתף בלויה. הרב ציוה שלוויתו לא תמשך יותר מ-6 שעות. זכותו תגן עלינו ועל כל עם ישראל.
