בס”ד
אנחנו נמצאים בעיצומה של ספירת העומר, זמן ההכנה למתן תורה, זמן שאנחנו עובדים על המידות. הייתי חייבת לשתף אתכם בסיפור מהחיים על כוחם של המילים הטובות, משהו שייתן לנו קצת אנרגיה להתאמץ בנושא, זה סיפור אמיתי, סיפור שקרה, שפורסם בעלון ‘משמרת השלום’, הטורחים כל כך בענייני בין אדם לחברו, ומהם קיבלתי אישור לפרסם גם כאן.
לא כל יום מצליח ג’ייקוב לסגור עיסקה גדולה כזו, ועוד לקבל את התשלום כולו במקום ובמזומן. עסקי ההדפסה והנייר שלו מספקים לו, אמנם, פרנסה בכבוד, יש לו שם טוב בקהילה בסטמפורד היל, לונדון, אבל 100,000 לירות סטרלינג, קאש מאני, בתיק עור תפוח עוד לא היה לו…
עכשיו הוא יוצא מהמלון שב – seven sisters road לכיוון החניון, רגע לפני האוטו חוסמים את דרכו שלשה כושים ענקיים כשמבט אטום וצמא דם בעיניהם הכהות. השטרות שבתיק העור, אשתו וילדיו המחכים לו בבית, בית העסק המצליח שלו הכל מסתחרר מול עיניו והוא מרגיש שדמו קופא. כנראה השמועה על עיסקת הענק הגיעה לאזניהם….
ליבו הלם בפראות, פניו הטהורים של מוטי, הבן שלו בן הפחות מחודש, מביטים בו. האם יזכה לראות אותם עוד פעם?
Your money dazo (את הכסף יהודי) סינן המנהיג מבניהם בקול מתכתי קר וקשוח. השניים הנוספים לא היו צריכים להוסיף מילה רק לראות אותם הספיק…
לא ברור איך הוא הצליח לפצות את פיו ולדבר באותם רגעי אימה. איך לא שותקה לשונו ודבקה לחיכו מפחד המוות הנורא שאחז בו. “אדוני הנכבד” פנה אל הכושי הענק “אתה נראה לי אדם אינטליגנטי ונבון מאד, בעל תכונות חשובת של מנהיגות. אני מרגיש שאתה אדם טוב ובעל נימוסים. אולי תסביר לי לשם מה זקוק אתה לכסף שלי?” כן, לא רק העיתוי של השאלה לא היה ברור איך הצליח להוציא אלא גם התוכן שלה. זה מה שיש לך לשאול שלשה כושים ענקיים שבאים לקחת את הכסף שלך כשביד שלך תיק ג’יימס בונד עם שטרות?!
טוב, לתגובה כזאת הם לא ציפו. הפעם ההפתעה הייתה שלהם. “כסף, כסף, אני צריך כסף יהודי בשביל לקנות משקאות וסמים. זה עולה הרבה כסף”
“כמה זה עולה?” הצליח ג’ייקוב לשאול.
“חמש לירות סטרלינג” הייתה התשובה שלא תיאמן.
“הנה קח 10 סטרלינג, קח כפול ממה שאתה צריך” מיהר ג’ייקוב להושיט לו.
את עוצמתו של הנס, שהתרחש ברגע הבא, היה קשה מאד לג’ייקוב לתפוס ולהבין. הכושי נטל את השטר, לחש משהו לשני החברים שלו והם הסתובבו ונעלמו.
איך נכנסים לאוטו? איך מוצאים את הסוויטש? איך בורחים מפה מהר לפני שהם מתחרטים? ידיו ורגליו ג’ייקוב רעדו, ליבו הלם בפראות, כולו היה מסוחרר, בקושי תפקד, בקושי הצליח להתניע ולדהור מהחניון מהר מהר לבנק והביתה.
למחרת, עדיין לא מעכל את מה שקרה לו, נסע בסוף יום העבודה לבית הכנסת השכונתי לתפילת מנחה. כשיצא מהאוטו לכיוון בית הכנסת כמעט נפל מתעלף. מי חיכה לו שם ליד השער, שחור שחור על רקע גדר האבן הלבנה? הכושי מאתמול. הוא כבר רצה לפתוח בריצה מרטונית לכיוון האוטו חזרה אבל הוא ראה שהכושי כבר סימן אותו, ואין לו סיכוי. הכושי התקרב אליו במהירות ובידו, לא יאומן, חמש סטרלינג. “באתי להחזיר לך את העודף”. ג’ייקוב היה פשוט מסומר למקומו, לא הבין מה קורה? מה הקאטש? מה הולך לקרות פה עכשיו? מצלמים אותו? הולכים לאיים עליו? להרביץ לו? מה השטויות האלו שהכושי אומר לו?
“אתה בטח לא מבין מה קורה פה” אמר הכושי בקול מה שג’ייקוב חשב בליבו. “תראה, אני כבר לא ילד, כפי שאתה רואה. אני בן 27, ועד אתמול אף אחד לא אמר לי מעולם שאני בן אדם טוב. שאני עושה רושם של אדם בעל תכונות טובות, אינטליגנט, תכונות מנהיגות… אתה הראשון שאמרת לי את זה, הראשון שטפטף על פצעי הנפש שלי טל תחייה. החלטתי שלאדם כמוך, שאמר לי מלים כאלו, לא מגיע שאקח את הכסף שלו. אז קח את הכסף, קניתי כבר את מה שהייתי צריך והבאתי לך את העודף…”
4 thoughts on “רק מילה טובה או שתיים לא יותר מזה – מיד עושה לי טוב”
מיכל דהן –
אהבתי 👏תודה♥️
שמחון שוורץ –
חזק חזק ונתחזק.
שירן –
מטורף, ממש ממש מחזק. תודה
מירי עמרם –
בקר טוב
זה נשמע ממש הזוי כאילו נס גלוי ,יש מצב שבורא עולם רצא להעיר את ג”ייקוב באמונה שלו כדי שלא יפחד ויסמוך על הבורא.
וגם מילה טובה כמובן שיש לה כוח להעיר
תודה.