הרובד הראשון של משמעות
בשורש הבריאה נשמת האדם יונקת מהאותיות ומתחברת דרכן לשפע הרוחני העליון. האותיות הן בעצם צינורות השפע, המעבירים את ‘אור אין סוף’ מהקב”ה לכל הבריאה, דרך הכוכבים והמזלות . לכל אות יש רבדים על רבדים של משמעות. את הרובד הראשון של המשמעות אנו מגלים כשאנו פוגשים את אותה אות, בפעם הראשונה, בראש מילה בתורה. כלומר, אם בפעם הראשונה שאנו פוגשים את האות א’ בראש מילה זה במילה אלוקים:
“בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ”, משמע שהאלוקות היא התוכן הפנימי של האות א’. בכל שם שהאות א’ תופיע, אם זה שם של בן אדם, של כלי, שם תואר או מושג, האות א’ שבו תרמז על קשר לאלוקות, לאחד, לכוח של אחדות לחבר את הכל, אפילו שהכל נפרד .
במילה ‘אור’, לדוגמא, הא’ מרמזת על האור האלוקי. הו’ היא כנגד ספירת ‘זעיר אנפין’, שהיא הספירה המעבירה את השפע מן המציאות הגבוהה ל’מלכות ’ולעולם הזה. הר’, המופיעה בפעם הראשונה במלה רקיע, קשורה לריק וחוסר.
אם נחבר את כל האותיות ביחד נקבל משמעות של מילוי ) ו’ (החוסר) ר’ (בשפע אלוקי) א’ ,(הגדרה שתואמת להפליא את מהות האור, הרוחני והפיזי ,והגענו אליה רק מניתוח שטחי של צירופי האותיות .
השם
והנה כמעשה אורג, המשמעות הראשונה הזאת משתלבת עם שמה של האות א’, שהיא כנגד אלופו של עולם. עולם זה מלשון העלם, וזה טבעו של העולם, שבמבט ראשון לא רואים את אלופו של עולם, הוא נעלם ונסתר, ואז כל הדברים בפירוד, אבל כאשר רואים איך אלופו של עולם עומד מאחורי כל דבר וכל התרחשות בעולם אז כל הדברים מגיעים לאיחוד, וזה הא’.
בספירות הא’ עומדת כנגד ספירת הכתר, שהיא שרש לכל הספירות. הכתר נקראת פלא, וגם אלף – אותיות פלא.
נקראת פלא וגם אלף אותיות פלא .
ומה הפלאי בה?
בכל יום אנו מברכים “רופא כל בשר ומפליא לעשות”, אומר הגאון מוילנא שה’מפליא לעשות’ מתייחס לזה שהקב”ה מחבר נשמה בתוך גוף. זה פלא גדול, איך הרוחני מתחבר לגשמי ,איך יש ביניהם קשר בכלל? עצם החיבור בין נשמה לגוף זה פלא עליון. ואת הפלא הזה האות א’ מסמלת. את החיבור בין העליון לבין התחתון, וכן את היכולת להעלות את המציאות הגשמית התחתונה לרוחניות .להתחבר לאות א’ זה אומר להתחבר ליכולת להעלות את התחתון לעליון. כי עולם המלאכים זה רק נשמה, רק רוח, ועולם הבהמות זה רק גוף, רק חומר, ויהודי צריך לדעת לחבר בין שניהם. לא לחיות רק ברוח, מנותק מהמציאות, ומצד שני לא לדבוק רק בחומר, אלא לשלב את השניים.
לקדש את החומר ,להעלות אותו, על ידי שהוא משתמש בו לתכלית רוחנית ,וזה הא’. מי שמחובר לכוח הזה של הא’ שום דבר לא יוריד אותו, כי הכל ,כל מה שקורה לו, וגם הדברים השפלים, מתחברים אצלו למקום יותר גבוה ומביאים אותו לשמחה ודבקות.
אולפנא בארמית זה לימוד ,מלשון ‘אאלפך חכמה’. מה המשמעות הפנימית של לימוד? מילוי של המקום הריק עם ידע ממקום מלא, שזה גם השפעה מהגדלות לקטנות .
הצורה
גם בצורה של האות א’ מגולמת מציאות זאת של השפעה מגדלות לקטנות .כי כמו שמה, גם צורתה של האות אינה מקרית ,אלא גלומים בה סודות טמירים.
מי שלומד קבלה ,לומד שכל דבר, בעולמות הרוחניים וכאן בעולם הזה, מורכב מעשר ספירות. עשר ספירות שדרכן משתלשל השפע האלקי ובונה כלי שלם מלא באור.
לכל מבנה רוחני בעל עשר ספירות יש מצב של גדלות ומצב של קטנות.
במצב של גדלות כל הספירות מקבלות אור, זה מצב של שמחה, של זרימה, של שפע וטובה.
במצב של קטנות הקומה נחצית לשתיים וכל החצי התחתון לא מקבל אור. זה מצב של מיעוט, של צמצום, של חוסר .
מה שגורם ל’גדלות’ או ‘קטנות זה המסך. יש מסך שנכנס באמצע המדרגה וגורם שהאור יוכל להיכנס רק לחצי העליון של המדרגה. המסך נקרא גם רקיע .
לפני שנברא הרקיע היה הכל תהו ובהו. הרקיע עשה סדר, הוא הפריד בין ‘מים עליונים’ ל’מים תחתונים’, יש מים שמעל הרקיע, ויש מים שמתחת לרקיע. המים שמעל הרקיע הם מוארים, הם קרובים ומחוברים ישר לאור אינסוף, לכן כתוב ש’מים עליונים שמחים’. המים שמתחת לרקיע רחוקים מאור אין סוף, הם לא מוארים, לכן כתוב ש’מים תחתונים בוכים’. לכל אדם יש את החלק של ה’מים העליונים’, חלק שהוא קרוב למלך, חלק שהוא נמצא בשמחה ובשלמות ,ויש את החלקים הנפולים, החשוכים, ה’מים תחתונים .’לכל אחד ואחד יש את שני המצבים האלה, מצב בו הוא מחובר ומצב שבו הוא בפירוד, מנותק.
העבודה של האות א’ זה להפריד כשצריך, ולחבר כשצריך. את זה עושה הקו האלכסוני של הא’, זה הרקיע המפריד בין מים למים וגם מחבר אותם בצורה מסודרת. מחבר את הי’ הימנית, העליונה, שהיא כנגד המים העליונים ,לי’ השמאלית, התחתונה, שהיא כנגד המים התחתונים ,
במצב של קטנות הרקיע שומר על פירוד בין המים העליונים לתחתונים, כי אם האדם יזכור כל הזמן את הנפילות שלו ואת החושך שלו, חייו אינם חיים.
כי כל אחד, על כל ריבוי בעיותיו, נפילותיו, וקשייו, צריך שיהיה לו את המקום השלם. היכולת להפריד בין ‘מים עליונים’ ל’מים תחתונים’ נותנת לאדם את היכולת לשמור על מקום שלם כזה ,למרות הנפילות .
במצב של גדלות הרקיע נותן את היכולת לחבר את החלקים החשוכים והנפולים למעלה, ולקבל מלמעלה את כל השפע .
בחכמת הקבלה זהו ידע עמוק, שנקרא סדר עלית מדרגות. כל עליית מדרגה מתאפשרת ברגע שנוצר הקשר בין החלק שנפל למדרגה תחתונה לבין החלק המואר. היכולת של הא’ בעבודת ה’ זה לחבר את המקום הנפרד עם המקום הגבוה, ולתת למקום הגבוה את השליטה.
מכאן מובן למה אומר המדרש ש’מים תחתונים בוכים’. המדרש אומר שאותם ‘מים תחתונים’ באו בקובלנה לקב”ה על כי הם תחתונים ורחוקים משרשם.
וכי יעלה על דעתינו שיש לדומם בבריאה שייג ושיח עם בורא עולם? אלא חז”ל מרמזים לנו על מצב בבריאה שדורש תיקון . מצב שבו כל המקומות השפלים והקשים האלה קיימים אבל חסר להם תיקון, אין להם עליה. זה נקרא שהמים התחתונים בכו לקב”ה שהם רחוקים ממנו. הקב”ה נתן להם תיקון ועליה במצוות ‘ניסוך המים’ על המזבח שהיו עושים בסוכות. ברגע שניתן תיקון ל’מים התחתונים’ בעצם ניתנה לנו היכולת להעלות את כל המקומות השפלים של האדם לגבוה, זה לא אומר שרק דרך המצווה הספציפית הזאת אנו יכולים לתקן ולהעלות את המקומות הנמוכים והבהמיים, אבל זה אומר שמכאן ניתן פתח לתיקון, מכאן זה נקבע בבריאה, וזה גם אומר שמאופן עשיית מצווה זאת אנו יכולים ללמוד כיצד לעשות זאת, כיצד להעלות מים תחתונים .
מה טיבה של מצווה זו של ניסוך המים? אומר ספר התודעה שכל השנה, יחד עם הקרבנות שהיו מקריבים על המזבח, היו מנסכים יין, כלומר מוזגים מים לחור מיוחד בצד המזבח, וזה מה שנקרא ‘נסכים’. שבעה ימים בשנה, ואלו ימי חג הסוכות, היו מנסכים עם ‘תמידין של שחר’) קרבנות שהיו מקריבים עם שחר (פרט ליין גם מים. את המים האלו היו שואבים בשמחה ובעסק גדול ממעיין השילוח, שבפאתי ירושלים .העסק שנעשה בניסוך המים היה גדול יותר מכל עבודה אחרת שהיתה במקדש, ולמה? כי זהו תיקון גדול למים התחתונים, למקומות השפלים והנמוכים של האדם. איך היו משליטים את החלק הגבוה על הנמוך? על ידי השמחה. השמחה מקורה בהתחברות לשרש, מקורה בגבוה, כאשר אנו מתמלאים בשמחה, שמחה זו מאירה את כל המקומות החשוכים והם נעלמים כלא היו, השמחה מסוגלת להעלות את הכל לתכלית אחת גבוהה, לכן כתוב “ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה”.
בגשמי
גם בפיזי יש ביטוי לא’. הזהר הקדוש אומר: “פרסה אית בגו מעויהי דברנש – ”פרסה יש בתוך האדם שחוצה את הגוף לשניים“ ושאיב מלעילא ויהיב לתתא” – שואבת מלמעלה ונותנת למטה. הפרסה הזאת היא הסרעפת, שחוצה את הגוף לשניים. הסרעפת היא לא ישרה אלא אלכסונית מעט ,זה הקו האלכסוני של הא’, שמחלק את הגוף לשנים ,מפריד בין החלק העליון והחלק תחתון, אבל גם מעביר מהעליון לתחתון.
החלק העליון זה הלב והריאות, המכילים דברים זכים – דם ואוויר. מתחת לרקיע ,לסרעפת, מצויים אברי העיכול והפסולת, זה החלק התחתון, הבהמי. האדם השלם צריך שיהיה לו חיבור בין שניהם ,אדם לא נעשה שלם עד שהוא לא מחבר את החלקים הנמוכים, את כל העולם הגשמי שלו אל העולם העליון הרוחני .כתוב: “אדם ובהמה תושיע ה’” – רק מי שהוא אדם ובהמה ביחד ,כלומר, מצליח לחבר את שניהם, מצליח להוריד את הרוחניות לתוך חיי החומר ואת הבהמיות להעלות לרוחניות – רק הוא רואה ישועה.
הכוח המחבר את החלק הנמוך בחלק הגבוה זה התורה ומצוות, בשביל זה הן ניתנו לנו. הן המורידות את הרקיע מהמקום של חצית המדרגה למקום הנמוך, ואז כל הספירות שלו מתמלאות אור .
גימטריא
לכל אות יש ערך מספרי ידוע, הנקרא גימטריא, וערך מספרי פנימי. הערך המספרי הפנימי יוצא מהגימטריא של האותיות החבויות באות ומרכיבות אותה. בא’ חבויים שני יודים וו’. י’ עליונה ,י’ תחתונה וביניהן ו’ אלכסונית. ביחד שני היודים והו’ שווים בגימטריא 26, שזו גם הגימטריא של שם ה’ )י – ה – ו – ה.(דיברנו בהקדמה לאותיות ששם ה’ )יהו-ה( כולל את כל המציאות הקיימת, ואת כל העולמות כולם. יש כלל שאם לשני דברים יש ערך מספרי זהה משמע יש קשר ביניהם. המשמעות, שגם לא’ וגם לשם הוי-ה יש ערך מספרי זהה ,היא שגם הא’ כוללת בחובה את כל העולמות .
אלוקות
אלף זה גם 1000, כלומר, הרבה פרטים, אבל באלוקות הא’ מסמלת את אלופו של עולם, הוא זה שמחבר את כל הריבויים למשהו אחד. כאשר לא מחוברים לאלופו של עולם אז כל דבר הוא בפני עצמו, הוא נפרד, אבל כאשר מחוברים לאלופו של עולם אז הכל נהיה אחד, וזו עוד משמעות של הא’.
מעניין לראות את ההבנה הזאת בפסוק שכל יהודי אמור להגיד כל יום: ‘שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד’. אם נתעמק במילה ‘אחד’ מה נמצא בה ? הא’ היא כאמור מסמלת את האלוקות, את ספירת כתר, הח’ היא כנגד שמונה ספירות מחכמה ועד יסוד והד’ היא כנגד ספירת המלכות .מלכות זו הספירה העשירית, היא בעצם שלימות הכלי. יוצא שאחד זה האלוקות שמתחברת דרך כל הצינורות של השפע אל המקום האחרון, המלכות, ממלאת אותה בשפע ,ומחברת הכל ביחד .
כתוב גם שהכוונה ב’אחד’ היא שימליך את הקב”ה על ארבע רוחות השמים מעלה ומטה, כלומר שיבין שיש רק כח אחד בכל ריבוי הדברים. זה הפסוק העיקרי ביהדות כי עיקר העבודה שלנו זה להגיע לאחדות, להדבק באחד.
כמה רבדים של משמעות יש לנו באות אחת! כל אות מלמדת אותנו נדבך אחר בעבודת ה’, בוררת צורה אחת של השפעת אור אין סוף למציאות. כמובן שהמשמעויות האלו מוכפלות כאשר אותה אות נמצאת בחיבור עם אותיות אחרות. ומכאן מתחיל, רק מתחיל ,להתברר למה אנו מיחסים משמעות כזאת גדולה לכתבי הקודש, שלא די שכל אות שמופיעה שם יש לה משמעות בפני עצמה ,אלא יש לה משמעות נוספת ואחרת בצירוף עם אותיות אחרות ,וכל צירוף כזה) מילה (יש לו משמעות נוספת כשהוא בצירוף מלים אחרות ויוצר פסוק. ואותו פסוק משפיע שפע מסוים לעולם ,ויש לו משמעות נוספת כשהוא בא בצירוף עם פסוקים אחרים שסביבו, עולם מופלא של אותיות שננסה להיכנס מעט מעט לתוכו .
לסדרת האודיו בסוד האותיות לחץ כאן
