ספר היצירה מיוחס לאברהם אבינו ע”ה והוא מציין בכל חודש את המזל, האות והאיבר בגוף שקשורים אליו. על חודש כסלו אומר ספר היצירה: “המליך אות ס’ בשינה וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בו קשת בעולם וכסלו בשנה וקיבה בנפש זכר ונקבה” (ספר יצירה, פרק ה’). האות של חודש כסלו היא האות ס’ המזל קשת. האיבר מן הגוף הוא הקיבה.
מובא בספר ‘פרי לצדיק’ שהפרוש לכסלו הוא “מבטח ועוז “מלשון הפסוק: “אם שמתי זהב כסלי”. גם האבן עזרא אומר “כסלו מלשון משענת – יש על מי להישען כל מהות החודש וההארה שלו הם התחזקות באמונה וביטחון.
בהלכות תפילת עמידה, ישנן הלכות הישענות, לפיהן אסור להישען בתפילה אבל מותר להניח את הידיים לתמיכה. מה ההבדל? אומרת ההלכה, משענת זה שאם אתה מוריד את היד אתה נופל. בכל מצב אחר זה לא נקרא הישענות. כלומר הישענות אמתית זה שאני ממש מפיל את עצמי עליו, ממש סומך עליו לגמרי.
מידת הביטחון של האדם:
ההישענות היא מידת הביטחון, ומידה זו הינה קריטית ליציבותו הנפשית וחוסנו של כל אדם ויותר מזה, ידוע כי כל הצלחת הפעולה של האדם, תלויה במידת הביטחון שלו באותה הפעולה. לכן אדם שאין לו משענת, עלול לאבד עשתונות מכל מעשה, מאורע או דיבור מינורי. כל פצעון גורם לו לאבד את העשתונות ולדאוג, אולי זה גידול … ואכן, אחד נשען על זה שיש לו תואר שני בפסיכולוגיה, אחר בוטח בקביעות או בוותק. מטבענו, אנו נשענים על שקרים בכל מהלך חיינו. על הכלכלה, על המדינה על הרפואה והמדע על התרבות וכו’.
חודש כסלו מלמד אותנו, שכל השענות על דבר זמני ולא נצחי זו בחירה גרועה ביותר. יהודי חייב אדם להגיע להבנה שהשם הוא מחייה המציאות, והכל זה רצון השם, בזמן שיתר המשענות הם בגדר “משענת קנה רצוץ”.
בלשון הקודש השם נקרא “אדון”. לא כביטוי למאסטר גבוה, אלא שורש א. ד. נ מלשון אדני המשכן. שהיו עשויים מנחושת ותמכו את העמודים. גם אדן החלון הוא תומך החלון.
האות סמך המייצגת את חודש כסלו – לשון סמיכה, הינה סגורה ועגולה, ומייצגת מבצר פנימי והגנה. במזמור “אשרי יושבי ביתך” מובאות כל האותיות עפ”י סדרן. האות נ’ הקודמת לס’, היא אות המייצגת “נפילה” ולכן לא מופיעה כלל במזמור, אך מרומזת באות ס’ שלאחריה: “סומך השם לכל הנופלים”.
נ-ס חנוכה מציאות שמעל הטבע:
המכבים, קומץ כוהנים כחושים שעסקו בלימוד תורה יום ולילה לא בדיוק היו חיילי חי”ר, מאידך האויב היווני היה שיא העוצמה הצבאית וכידוע הייתה זו מלחמת תרבות, שהרי לא רצו להשמיד את ישראל אלא לבטל את השבת, ברית המילה וקידוש החודש. כלומר לבטל את המוטיב היהודי שבסיסו הוא מציאות שמעל הטבע. אמר רבי יצחק מברדיצ’ב על הפסוק “קווי השם יחליפו כוח”: השם, אני אתן לך את כל הכוח שלי אתה תיתן לי את שלך.
החשמונאים טענו, לא באנו לעולם על מנת להתחרות ל-400 מטר. הכושר הגופני והתאטרון אינם יכולים להוות משענת רוחנית לאדם ועל זה – מסרו נפשם כמי שיש מבצר ובטחון אמתי. כי על מנת לנתר לגובה, צריך קרקע מבטון להבדיל מספוג. מסירות נפש זה לדעת, שלא השכל, המעסיק, התואר או הקביעות יפרנסו את משפחתי, אלא יש הקב”ה שעליו בלבד אני סומך. מקור האנרגיה הוא איננו המזון, ואם אין סייעתא דשמיא לא יעזרו הרופאים הכי טובים! אבל בשביל מסירות נפש צריך בטחון ומשענת וזהו מהותו של חודש כסלו -קניית הביטחון, העבודה של מעל לטבע. כשאתה מאמין ובטוח בלי להבין רק מעל הטבע גם נעשים לך נסים מעל הטבע כמו שהיה עם רבי חנינה בן דוסא שאמר מי שאמר לשמן שידלוק יאמר לחומץ לדלוק, ודלקו לבתו נרות החומץ כל השבת.
