הגאווה מעבירה את האדם על דעתו לגמרי. זוגיות נהרסת, משפחות נהרסות בגלל כבוד. הורים נפטרים, משאירים איזה 100 אלף שקל לכמה אחים, והכל מתרסק, הכל הולך על עורכי דין, והם שונאים אחד את השני כל החיים, כי כל אחד מרגיש שמגיע לו. כולם חושבים שהם צודקים.
מידת הגאווה נובעת מקטנות המוחין. קטנות המוחין פירושה שאדם לא סובל הופכים. הסימן של אדם שהוא קטן זה שהוא יכול להסתדר רק עם אנשים שהם בדיוק כמוהו ומתאימים לו. אם מישהו קצת אחרת ממנו, ממפלגה או עדה אחרת, הוא אויב שלו. הגדול יכול לסבול הפכים, חסדים וגבורות ביחד, הקטן לא סובל את זה. לכן, כל מי שמחזיק בדעה הפוכה ממנו, או אומר לו שהוא טעה – הוא לא מסוגל לסבול את זה ומתחיל להילחם בו. ככל שיש יותר קטנות מוחין, יש יותר גאווה וכבוד. קשה מאוד להסתדר עם אנשים כאלה. התולדה המיידית של גאווה זה כעס. אם נוגעים לו בנקודה שלא מסתדרת לו בדיוק, התוצאה היא פיצוצים, כעסים שהורסים ומחריבים עולמות. כל זה בא משכל לא מסודר. כשיסדרו את המוח, הכל יסתדר. לגאווה יש שורש אמיתי. אבל צריך לדעת איפה להשתמש בו. כתוב בגמרא (חגיגה יג, ב) “מלך שבחיות ארי, מלך שבבהמות שור, מלך שבעופות נשר, ואדם מתגאה עליהן, והקב”ה מתגאה על כולן ועל כל העולם כול”. מה המשמעות של גאות? בספר ‘שערי קדושה’ נאמר שאדם מתגאה מרגיש יותר גבוה ועליון מאחרים. השורש של זה הוא שזה באמת ככה. בשורש העליון, כשהאדם מתוקן, הוא מעל כל הבריאה. אבל הוא יכול להגיע לזה רק כשהוא עניו. האדם שולט על הטבע, על כל החיות, אפילו הכי מסוכנות שבעולם, כי הוא באמת עליון מעליהם. אבל אם הוא שוכח שיש עליון מעל העליונים, שזה הקדוש ברוך הוא, הוא נהפך להיות נבוכדנצר. הוא חושב שהוא אלוקים. הסכנה הזו קיימת בייחוד בדור של הייטק, שמתפילים מים ומורידים גשם על ידי מחשבים והכל. הגאווה של האדם נעשית מאד חזקה, הוא מרגיש שהוא ראוי לכל הכבוד ויש לו את השכל ואת כל היכולות. לכן, הסכנה היא בעיקר לכל מי ששולט באחרים – ראש עיר, ראש מדינה. לפי ההלכה, מלך ישראל צריך לקחת אתו לכל מקום ספר תורה ביד, חוץ משירותים ומקלחת. כל רגע פנוי, שבו אין לו ישיבה או משהו דומה, הוא פותח אותו וקורא בו. כל זאת כדי להזכיר לו: תיזהר! יש מישהו מעליך. אל תשכח את זה. תזכור שיש מעליך את מלך מלכי המלכים, ואתה כלום. אתה רק צינור שלו. ככה מגיעים להיות משה רבנו. מי ששוכח את זה, נעשה כמו נבוכדנצר.
לא מוכנים ללמוד
אנשי דור הפלגה, שבנו את מגדל בבל, לא היו טיפשים ורשעים, הם היו אנשים מאוד חכמים ורוחניים. הם רצו לעשות מגדל וראשו בשמיים, כדי לעלות למעלה עם קרדומים ולהילחם בקדוש ברוך
הוא. הם לא היו משוגעים, זה הכל רוחני. כוונתם היתה להשתמש בכוחות הרוחניים שלהם כדי לשלוט בכל העולם, כי הם ידעו את חוכמת האותיות. כבר בדור המבול הגיעו לגאווה כזו. נח בנה תיבה במשך 120 שנה, כדי שיבואו וישאלו אותו מה הוא עושה, והוא ענה להם: הקדוש ברוך הוא הולך להביא מבול לעולם אם לא נשנה את דרכינו. ענו אותם אנשים לנח: אנחנו לא מפחדים ממבול. אנחנו שולטים בכוכבי השמים ובגשם, אנחנו יכולים להוריד גשם ולעצור אותו. היו להם שיטות, והם באמת ניסו לעשות את זה כשהתחיל המבול, אבל יצאו מים גם מהארץ וגם מהשמיים והם לא הצליחו. עד כדי כך הגאווה יכולה להגיע, שמגיעים לשיגעון גדלות ונלחמים בקדוש ברוך הוא. אדם שהגאווה שולטת בו, אף אחד לא יכול ללמד אותו שום דבר, גם לא משה רבנו. קורח היה פיקח, אבל נלחם במשה ואהרן בגלל הגאווה – למה אתה בתפקידים הטובים ואני רק לוי? משה רבנו אמר לו: מחר בבוקר אתה ו-250 ראשי הסנהדראות שאתך תבואו להקטיר קטורת יחד עם אהרן לפני המשכן, ורק באחד מכם ה’ יבחר. קרח היה פיקח, הוא ידע שזה טירוף, אבל הגאווה העבירה אותו על דעתו עד שלא יכול לשמוע את מה שמשה אמר לו. מרוב שהיה משוחד לקה בעיוורון ממש, ובסוף איבד את הכל, נפתחה האדמה ובלעה אותו. האדמה לא סובלת אדם כזה, כי זה מנוגד למחשבת הבריאה לחלוטין. מחשבת הבריאה היא למעט את עצמך: אל תחשיב את עצמך כל כך גדול. מי אתה בעצם? מה אתה בעצם? כלום, אפס. בטח שלא הקדוש ברוך הוא, וגם לא משה רבנו. הגאווה לוקחת אדם קטן, עושה אותו הר ואז הוא מאבד את הכל. זה השורש של הגאווה. לכן אומר הקדוש ברוך הוא: אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד. בעל גאווה תופס את כל המקום, הוא לא משאיר לקדוש ברוך הוא שום מקום. רק הוא, השכל שלו, הכוחות שלו, הכישרונות שלו. אי אפשר לבנות שום דבר עם המידה הזאת. לא זוגיות, לא בית כנסת, לא קהילה. לכן בדור הזה הכל מתפרק, הממשלה מתפרקת, כולם מתפרקים, כי לא יכולים להיכנע אחד לשני. בעל ואישה צריכים כל אחד להמליך את השני, לא למלוך עליו. אלה חיים בגן עדן. אבל אם רבים כל זמן מי צודק, האסרטיביות המערבית של שליטה, כוח, לדעת הכל תוך רגע – זה יוצר המון גאווה וכבוד, ולכן החיבורים יותר קשים. אנשים היום לא מתחתנים, מפחדים להתחתן, כי אי אפשר להתחבר עם מידות רעות. כל איש ואישה יכולים להסתדר, שורש נשמה או לא שורש נשמה. רק צריך שלא יהיו להם גאווה וכבוד. אם הבעל יכול להגיד לאשתו, אפילו כשהוא 100% צודק ‘טעיתי, איך לא ראיתי את מה שאת רואה?’ – אז הם יסתדרו.
