איך המעשים מגלים את המידות של האדם אם הוא צבוע?

נאמר שהמעשים מגלים את המידות של האדם כלפי חוץ, וכך אנחנו יודעים איך האדם בפנימיות שלו, מה הוא חושב או מרגיש – לא תמיד, אם הוא צבוע אז אתה לא תדע. לפעמים כן לפעמים לא. (המשך השאלה בתוך המאמר)

שאלה:

נאמר שהמעשים מגלים את המידות של האדם כלפי חוץ, וכך אנחנו יודעים

איך האדם בפנימיות שלו, מה הוא חושב או מרגיש – לא תמיד, אם הוא צבוע אז

אתה לא תדע. לפעמים כן לפעמים לא.

אבל אדם יכול לחשוב ולהרגיש משהו אחד ולעשות מעשים שלא ישקפו את

מחשבותיו והרגשותיו באופן מדויק. יכול לחייך אליך, להגיד 'בוקר טוב' והוא לא

אוהב אותך. נכון. למשל, אישה שעושה המון למען משפחתה אבל ממורמרת

לגבי זה. היא לא עושה זאת בלב שלם. כלפי חוץ היא רעיה, אמא, ובת משפחה

מושלמת – אבל בפנימיות שלה זה גובה מחיר, איך זה מסתדר?

תשובה:

רב הנסתר על הגלוי. זה אומר שהחלק הנסתר של האישה הזאת מאוכזב

מאוד וכועס מאוד על בני המשפחה שלה, ומצפה שכבר יקרה משהו, אבל בחוץ

היא רוצה להיות אמא טובה ואישה טובה ויש סתירה ביניהם. לכן האישה הזאת

נחלשת וקשה לה והיא ממורמרת. אם מה שהיא עושה למשפחה שלה היה בלב

שלם בלי לצפות לשום דבר מצידם היא לא הייתה ממורמרת. אני לא אומר שככה

צריך להיות במקרה הזה, רק אני אומר תאורטית, מצד אחד – אני אומר שיש סתירה

פה בין זיכרונות, רצונות, דעות, לגבי מה שקורה בשטח, והיא רוצה שהכל יהיה

טוב אז היא מוכנה להקריב את עצמה בשביל זה ולכן יש את הסתירה הפנימית.

אני לא נותן פה פתרונות מה נכון בכל סיטואציה – זה צריך ללמוד בהלכה. 

אמא עם ילדים, אישה עם בעלה – זה לא אותו דבר. אמא עם ההורים שלה, עם

הסבא והסבתא, גם – לא אותו דבר. יש כללי התנהגות. ומה צריך לצפות? זה

לפי מה שהבורא תכנן בשבילנו. זה לאדם דתי. לאדם אחר, שיסדר את מערכת

הציפיות שלו לא יודע לפי איזה ספר, של קונפוציוס, אני יודע מי? רחמנא לצלן,

אבל שיחיה בשלום ובשמחה. ככה אנשים מגיעים גם לעבור עבירות, כי הם

מסדרים את המציאות לפי איזה עיוות. העבירה היא בזרימה שלהם, העיקר

שיהיו בשמחה – כמו בגידות בין בני זוג וכו' שמקבלים אותם בסוף. זה נורא

ואיום, אבל זה לא תורה שלנו. זה לא נכון.