הגבול בין הערכה עצמית לגאווה

שאלה:

איפה עובר הגבול בין הערכה עצמית לגאווה?

תשובה:

צריך את שניהם ביחד, לא גאווה אבל ביטחון עצמי וערך עצמי. צריך כל יהודי לדעת שאין ייצור ביקום יותר חשוב ממנו. הוא נברא של הקב"ה, והקב"ה נתן לו נשמה אלוקית. היא לא שלו, הקב"ה נתן לו. מצד שני צריך לדעת שהוא הכי שפל והכי עניו מכולם. כי מצד עצמו מהו? - כלום, שום דבר. אם אני מגיע לתודעה כזו שהרעיונות שעולים לי במוח אני לא מייצר אותם כי אני לא יודע איך המוח עובד ואני מכיר בזה שהקב"ה עושה 99.99999% מכל מה שקורה פה ואני רק לא מפריע אז בזה אני יכול להתגאות ולגעת אותו, לדעת שהוא עושה את הכל, ואז הנשמה שלך הכי גבוהה מכל המלאכים. צריך את שניהם ביחד כל הזמן. כי אם אדם ייקח רק את הצד של שפלות וכו.. הוא לא יעשה כלום ויגיד מה התפילה שלי לא שווה שום דבר, לא! צריך לדעת שהתפילה הבאה שלך שחרית בבוקר תביא את המשיח! כל אתה צריך להרגיש שהקב"ה תאו לתפילתם של צדיקים ומחכה לתפילה שלך. כי אף אחד לא יכול להתפלל את התפילה שלך. יתפללו עוד הרבה אנשים תפילת שחרית אבל את התפילה שלך אף אחד לא יכול להתפלל. אתה חשוב מאוד אצל הקב"ה. מצד שני זה לא אתה - ה' שפתי תפתח - אתה פותח לי את הפה ואני מדבר.

הרצאה מומלצת בנושא - חינוך עצמי