הפתי
בכל אופן, עקשנות זאת מידה שמאוד עוצרת את האדם ולא נותנת לו להתקדם ולהתפתח, כי היא באה משורש הגאווה. על עם ישראל נאמר בתורה (דברים לב, ה) “דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל”, וכך גם כתוב על פרעה בפרשת שמות. משה רבנו הלך אל פרעה ואמר לו: שלח את עמי ויעבדוני, ופרעה הכביד את ליבו והתעקש לא לשלוח את עם ישראל.
מאיפה באה מידת העקשנות הזאת, שמרחיקה את האדם מהכרה אמיתית של הדברים? כתוב בספר משלי (משלי א, כב): “עַד מָתַי פְּתָיִם תְּאֵהֲבוּ פֶתִי וְלֵצִים לָצוֹן חָמְדוּ לָהֶם וּכְסִילִים יִשְׂנְאוּ דָעַת”. אני ממליץ מאד על ספר משלי, כל פסוק בו הוא עולם שלם.
המלבי”ם שם אומר שיש ארבע מידות באנשים שהם רחוקים מהחוכמה. אם חוכמה פועלת על האדם, היא מיד משנה את הדרך שלו, אבל יש ארבעה סוגים של בני אדם שהחוכמה לא משפיעה עליהם: פתי, אוויל, לץ וכסיל.
פתי זה אחד שלא יודע כלום. הוא נקרא כך משום שהוא מתפתה לכל דבר. כיוון שהוא לא יודע כלום, הוא קונה כל “חוכמה” שיגידו לו, אפילו סתם דברים דמיוניים. לפני 20-30 שנה הייתה אופנה של ניו אייג’. הרב שלנו קרא לזה עידן הספונג’ה. היו כל מיני תורות רוחניות שונות מכל העולם, חלק מהן ממש שטויות במיץ עגבניות. אנשים היו מסתובבים ממקום למקום, שומעים, קונים, מתחילים לתרגל ומקבלים את זה כאמת לאמיתה. זה נקרא פתי. אני חווה את זה היום ברפואה. יש מיליון סוגי רפואות אלטרנטיביות. יש רפואת תדרים, חוצנים, אנשים שמתקשרים עם כל מיני כוכבים אחרים, קולטים קרניים אסטרליות עם העיניים שלהם ומעבירים את זה למטופל, וגם הוא צריך לעשות עם העיניים כדי לקלוט את זה. אחר כך הם אומרים לו מה הבעיה שלו, ואנשים קונים את זה. יש עשרות שיטות כאלה. אלו דברים שאין להם קשר למציאות.
פעם בא אלי חולה עם כאבי צוואר. שאלתי אותו: מה קרה? הוא אמר לי: “הייתי אצל מטפל רוחני באשדוד שהולך עם גלבייה ויש לו שיטות טיפול מיוחדות. הוא הושיב אותי על כיסא ואמר לי: ‘תעצום את העיניים ואל תופתע ממה שאני עושה, זה יעביר לך את הבעיה'”. פתאום המטפל נתן לו סטירה, סובב לו את הראש 180 מעלות ומאז יש לו כאבי צוואר. הוא אמר לו ש-70% מהבעיה עברה… זה אדם פתי שקונה כל דבר.
יש אנשים שמשתמשים בקלפי טארוט עם ציורים של מצרים, מנבאים את העתיד על פי דברים שאין להם קשר לכלום, לא לשכל, לא למדע, שום דבר. אני מכיר אנשים שמכוונים את החיים שלהם על פי הקלפים של המצרים האלה. כל בוקר קמים, פותחים את הקלפים האלה ולפי זה מחליטים לאן הם ילכו היום ומה יעשו היום. זה טירוף, זה פתי מקצועי כבר.
יש רפואה אלטרנטיבית אמיתית. הסימן שלה הוא שהיא עתיקה ולא משתנה מכל מיני תאוריות, כמו הרפואה הסינית הקלאסית. כבר 3,000 שנה שהם דוקרים אותו דבר. יש דברים שכל הזמן ממציאים. רפואת תדרים, ביו אנרגיה, הילינג, קילינג, אנשים לא מבינים מה הם עושים בכלל. שמים את הידיים מעל הבן אדם, מערבבים עיסה ואומרים לך: אתה בריא. מדברים על אנרגיה אלקטרומגנטית, אבל איך זה מרפא? מאיפה באה האנרגיה? מה זו אנרגיה בכלל? מי שלא למד את ספר הזוהר, לא ידע לעולם מה זו אנרגיה.
רוב המטפלים האלטרנטיביים הם אנשים טובים. אני קורא להם שרלטנים טובים. יש כאלה שמשקרים, אבל רובם חושבים שהם עושים את הדבר נכון. אפילו ההוא שנתן את הסטירה למטופל, אולי חשב שהוא יזעזע אותו מבפנים, וזה יוציא לו את הבעיה. יש להם כל מיני דמיונות ותאוריות.
אני אומר לכולם: אל תאמינו לי, תלמדו חוכמה. אני לא האמנתי לאף אחד כשהתחלתי, כולל הספרים שקראתי. תחקור, תקשה. מה זו יהדות? רבי עקיבא יושב מול תלמידים ואומר משהו. מקשים עליו אלף קושיות. אם הוא לא עונה, לא מקבלים ממנו. היו לו תשובות טובות וחזקות, הגיעו לתירוץ, למסקנות. ככה לומדים חוכמה. פתי לעולם לא ילמד חוכמה, הוא רק מאמין לכל דבר.
האוויל
הסוג השני שרחוק מהחוכמה זה אוויל. אוויל נגזר מהמילה “אולי”, שמורה על הספק. אלה האנשים שמטילים ספקות בכל דבר. אפילו אם ילמדו דבר אמיתי, יש להם את הכוח לזלזל בו, להטיל בו ספק ולהראות שהוא לא נכון.
הספקן הכי גדול במציאות היה עמלק. עמלק ראה נס מול העיניים, ראה את הים נחצה ל-12 שבילים. זה לא דבר פשוט. כתוב (שמות יד, כא): “וַיּוֹלֶךְ ה’ אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל הַלַּיְלָה”. למה הקב”ה הביא את הרוח הזאת? דווקא בשביל הספקנים, כי הקב”ה לא עושה ניסים גלויים לגמרי. ראה זאת עמלק ואמר: זה לא נס, הים נחצה מהרוח. קחו כל מים, תעשו רוח חזקה מאוד, תראו שהמים מתפצלים לשניים. לא היה שום נס בקריעת ים סוף, זה הכל דרך הטבע.
כוח הטלת הספק של האוויל כל כך גדול, שגם אם יראה את המשיח מול העיניים, הוא לא יקבל אותו. גם אם הוא יראה את האמת הכי ברורה מול העיניים, הוא יטיל בה ספק. אנשים כאלה לא יכולים לקבל את חוקי החוכמה, כי הם מטילים ספק באמיתתם. האווילים אינם פתיים, יש פילוסופים סקפטיים שהיו מסופקים בכל דבר חוכמה. אדם צריך להטיל ספקות, אבל לא יותר מדי. אפשר להטיל ספק בכל דבר: מי אמר שזה ככה? תוכיח לי. אני רוצה לראות. אדם שהוא עקשן במידה כזאת, לא יקבל את חוקי החוכמה. זאת ההגדרה של עיקש.
הגאון מווילנה אמר שכל ההיסטוריה האנושית נמצאת בתורה, פסוק אחד לכל שנה. שנה ראשונה של הבריאה זה בראשית, שנה שנייה תוהו ובוהו, וכן הלאה. אנחנו עכשיו בהיסטוריה האנושית בשנת ה’תשע”ד – 5774. בתורה יש 5845 פסוקים, כלומר אנחנו עכשיו בערך 70 שנה לפני גמר ההיסטוריה. אם תספרו מתחילת התורה 5774 פסוקים, אנחנו נמצאים בפרשת האזינו, בפסוקים שמדברים על פורענות שהולכת לבוא.
בפסוקים שלפני כן מתואר שעם ישראל נמצא במצב של שפע גשמי. כך למשל כתוב (דברים לב, יג): “יַרְכִּבֵהוּ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ וַיֹּאכַל תְּנוּבֹת שָׂדָי, וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר. חֶמְאַת בָּקָר וַחֲלֵב צֹאן, וְאֵילִים בְּנֵי בָשָׁן וְעַתּוּדִים עִם חֵלֶב כִּלְיוֹת חִטָּה”. התורה מתארת את השפע הגשמי הכי גדול שיכול להיות, המדפים מלאים בסוגים שונים של גבינות.
מה התוצאה של כל זה? בפסוק טו כתוב: “וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט, שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ”. על מה רבים היום ברדיו? מי ייקח את המניות. לא רבים על מי יאכל ומי לא יאכל, רבים על מיליארדים, על כל מיני מניות ועניינים של אלילי הון. זה נקרא “וישמן ישורון ויבעט”. ישורון זה כינוי לעם ישראל. כשאדם משמין – לא משמין פיזית, אלא הכוונה שהוא חי בעיקר על מותרות – אז הוא בועט.
התוצאה של המצב הזה היא “וַיִּטּשׁ אֱלוֹקַ עָשָׂהוּ”. הוא נוטש את מי שנותן לו את השפע, את כל השומן הזה. זה המצב של עם ישראל רגע לפני הפורענות שמתחילה. צריך לקרוא את החדשות פה, זה בדיוק המצב: “יַקְנִאֻהוּ בְּזָרִים, בְּתוֹעֵבֹת יַכְעִיסֻהוּ”. מכעיסים את הקב”ה בתועבה, כל מצעדי הגאווה האלה. מילא היו עושים בסתר, בריש גלי זה מכעיס מאוד למעלה.
“צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי וַתִּשְׁכַּח אֵל מְחֹלְלֶךָ”. צור זה הקב”ה, אנחנו כביכול מתישים את הבורא, עם כל הרחמים שלו עלינו. בסוף התהליך יש שכחה, יש מצב בציבור כאילו אין בורא עולם חס ושלום. יש פוליטיקה, יש צה”ל, יש כל מיני כוחי ועוצם ידי. לא צריך את תאוריית הבורא, מסתדרים.
ואז בפסוק יט כתוב: “וַיַּרְא ה’ וַיִּנְאָץ מִכַּעַס בָּנָיו וּבְנֹתָיו”. עד כאן מתארת התורה את המצב של עם ישראל, מהפסוק הזה מתחיל הקב”ה להגיב. התגובה שלו מתחילה בהסתר פנים: “וַיֹּאמֶר אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם אֶרְאֶה מָה אַחֲרִיתָם. כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּם”. לא נביא כאן את כל הפסוקים, תקראו בעצמכם את התיאורים של מה שיקרה בהמשך. הגאון מווילנה היה אחד מגדולי ישראל. עשיתי את החשבונות האלה, ראיתי איפה אנחנו והזדעזעתי. אלו החדשות האמיתיות.
אני מביא לכם את כל זה, כדי שתראו מאיפה זה מתחיל. לפני העניין של הפורענות, איך מגיעים למצב הזה של “שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ”? התשובה מתחילה מפסוק ד’: “הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא”. הצור זה הקב”ה, הוא צדיק וישר ומנהל את העולם לפי הסדר, הדין והמשפט. הסיבה לכל הבעיות היא: “שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו מוּמָם דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל”. הכל מתחיל מדור של עקשנים שהולכים בדרך עקומה.
אחד התנאים להשיג את החוכמה הוא ישרות השכל והלב. אדם שמטיל ספק בכל דבר, יש לו סברות עקומות. הוא מעקם את כל המציאות כך שתסתדר לו עם מה שהוא רוצה. זה נקרא עיקש, עקום ומעוקל. השורש לכל הבעיות זו עיקשות, חוסר במחשבה ישרה. מזה מתחילה כל הסטייה של האדם מהדרך. הוא מתיר לעצמו כל מיני דברים, ולבסוף מגיע למצב של “וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ”.
הלץ
הסוג השלישי שרחוק מהחוכמה הוא לץ. המלבי”ם כותב שהלץ מתלוצץ על החוכמה, מפני שאין עליה “מופתי הדעת”, כלומר הוכחות שמובנות לו. כל דבר שהוא לא מבין בשכל, הוא עושה ממנו צחוק. זה לא אדם ששונא חוכמה. הפתי מאמין לכל דבר, האוויל מטיל ספק בכל חוכמה, ואילו הלץ אוהב חוכמה, אבל רק את מה שהוא מבין בשכל. אם הוא לא מבין בשכל, הוא עושה מזה צחוק.
יהודי עם אמונה לא צריך הוכחות בשכל על כל דבר. אומרים לו שהיה מעמד הר סיני, הוא מאמין. הלץ, לעומת זאת, כל דבר שהוא לא מבין הוא מזלזל בו וזורק אותו הצידה. לכן הוא אף פעם לא יקבל את החוכמה.
הכסיל
הסוג הרביעי והאחרון הוא הכסיל. עליו נאמר “וכסילים ישנאו דעת” (משלי א, כב). על כל השאר לא כתוב שהם שונאים את החוכמה והדעת. כסיל הוא אחד שיודע את החוכמה, מכיר את התורה, מכיר את החוקים, אבל מכיוון שאם הוא יקנה את החוכמה היא תרסן לו את התאווה שלו, אז הוא שונא חוכמה. כסיל זה אחד שיודע מה צריך לעשות, אבל התאווה שלו לא נותנת לו לעשות זאת, לכן הוא מתרחק מהחוכמה.
אלה ארבע המידות שאם יש אותן לאדם, הוא נקרא עיקש ופתלתול ולעולם לא יגיע לעניין של החוכמה.
