להעביר על המידות
המידה ההפוכה לעקשנות היא סבלנות. ה’ אוהב את הסבלנים. סבלן זה אדם כמו הלל הזקן, כמו משה רבנו שבא אל פרעה עוד פעם ועוד פעם, עד שהוא ניצח אותו. בשביל להיות סבלן אמיתי, צריך להיות בעל תשובה אמיתי, אחד שכאשר הוא שומע את בזיונו, יידום וישתוק.
החפץ חיים גילה לנו “טריק”, דבר שמי שמצליח בו, מוחלים לו על כל העוונות שלו מיד. הדבר הזה? נקרא להעביר על המידות. כל המעביר על מידותיו, מעבירין לו על כל פשעיו” (ראש השנה יז, א). להעביר על המידות, זה לא להיות קפדן. כאשר יש לאדם גאווה, הוא מקפיד על כל אחד: למה איחרת? למה עשית ככה?
האר”י ז”ל אמר לרבי חיים ויטאל זה שאדם שרוצה להשיג קדושה, להשיג את האור העליון, הדבר הכי חמור שמעכב את זה זו עצבות וגם הקפדות. הקפדות זה אחד שמקפיד על הכבוד שלו, מקפיד על הזמן שלו, מעיר לאחרים כל הזמן. הסבלן זה אחד שיכול לשמוע בזיונו, ידום וישתוק ולא יגיב.
משה ואהרון נחשבים לשיא הביטול, שיא הסבלנות. כתוב על אהרון כאשר מתו שני בניו: “וידום אהרון” (ויקרא י, ג). הוא שתק, לא הרהר ולא ערער. כך גם משה רבנו. משה הוציא את עם ישראל ממצרים, סבל בשבילם, כמעט מת בשבילם.
ביזיון – המתנה הכי גדולה
ספר “תומר דבורה” של הרמ”ק, רבי משה קורדוברו, מלמד את האדם איך להתנהג בכל מידה ומידה לפי הספירות העליונות. בכך הוא קונה השוואת צורה לספירות האלוקיות, ומעלה את עצמו מעל הטבע. כאשר קוראים אותו, חושבים שזה ספר למלאכים, לא לבני אדם, שרק מלאכים יכולים להתנהג ככה. אבל אומרים שהרמ”ק כן קיים את זה, ולכן כל אחד יכול לקיים את זה. יש כלל אצלנו שאם מישהו קיים משהו פעם אחת, אז כולם יכולים לקיים את זה. אם יוסף במצב שלו עמד בניסיון מול האישה הכי יפה שהייתה אז בעולם ולא התפתה, אז כל בחור בן 17 שנמצא בעיר עם כל הפיתויים הכי גדולים, יכול גם הוא לעמוד בניסיון. אם הרמ”ק קיים את המידות האלה, אז כל אחד יכול.
הספר מתחיל מלמעלה למטה, והמידה הראשונה שהוא מדבר עליה נמצאת בכתר. מידות הכתר אלו מידות של ארך אפיים. ארך אפיים זה אומר להאריך אף, להיות סבלן עם אנשים. לא ללכת לפי שורת הדין. לפי שורת הדין, אם עשית משהו לא טוב, אני מגיב בהתאם. אף אחד לא יבוא אלי בטענות, כי ככה מידת הדין והצדק. אבל ארך אפיים זה אומר שאני מצליח להבליג, לא להעיר, לחכות עד שישתנה. זה נקרא אדם סבלן. אצל הקב”ה המידה הזאת נקראת “מאריך אפיה וגביה דיליה”. הוא אומר שהמלאכים קוראים לקב”ה: מלך עלוב, כי מעליבים אותו והוא לא מגיב. לכן אמרו חז”ל: לעולם יהיה אדם מן הנעלבים ולא מן העולבים.
אדם שמקבל ביזיון ממישהו אחר, אם הוא יודע ומבין באמת את מה שקורה והגיב נכון, צריך לשמוח עד לגג. לקבל ביזיון מאשתך זה הכי טוב, זה נשאר במשפחה. כך גם ביזיון מקולגות וכדומה. אלו ביזיונות שאתה יודע שלא קיימים בך, ואין פה חילול השם. אם יש בזה חילול השם, כלומר אם מישהו יבוא ויגיד לי איזה עלבון בקשר לתורה או לה’ יתברך, אז צריך להגיב חזק מתוקף סמכותי כרב. אבל אם זה עלבון אישי, זאת המתנה הכי גדולה. אדם שמקבל עלבון אישי ומצליח להבליג לא לענות, זה נקרא מעביר על מידותיו. כל המעביר על מידותיו, מוחלים לו על כל עוונותיו.
החפץ חיים אומר שלפעמים לוקח 20 שנה לשנות מידה אחת, אבל מי שמצליח להתגבר, לשתוק ולא לענות, עליו הכתוב אומר: “תֹּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִי מָה” (איוב כו, ז). הקב”ה תולה את הארץ על מי שבולם פיו בשעת מריבה. זה הסבלן.
הסבלנות משתלמת. מה שהזמן עושה, שום דבר אחר לא עושה. באמצעות הסבלנות מאירים את כוח האמת. אם למשל שניים התחתנו כאשר לא היו דתיים, ואחד מהם עשה שינוי לדרך האמת – שלא ילחץ את השני. אל תלחץ על השני, אל תשנה את השני, אל תטיף לשני מוסר, זה לא יעזור. הכלל הוא שכאשר יש אור וחושך, האור מנצח. רק צריך להתמיד ולהיות סבלן.
רבנו בחיי כתב את ספר “חובות הלבבות”, אחד מספרי המוסר הגדולים. היו רבנים חסידיים שקראו את הספר הזה אלף פעם מרוב שהוא גדול. פעם אחד מעשירי הקהילה ביזה את רבנו בחיי בבית הכנסת, והרב לא ענה לו. למחרת הלך אליו הרב לביתו והביא לו סלסלה מלאה כל טוב, מזונות, ממתקים, מתנות, ואמר לו: “אתה נתת לי דבר כזה גדול, אני לא יודע איך להודות לך. כבר שנים שאני רב ואף אחד לא אמר לי משהו רע, אף אחד לא ביזה אותי, ואתה פשוט נתת לי את המתנה הכי גדולה שאפשר לתת לבן אדם – עלבון. אתה לא יודע איזו עלייה רוחנית גדולה היתה לי מהמקרה הזה! אני חייב להודות לך”.
Essie Iazarus –
מאמר חזק ביותר.
זאב –
דברי חכמה חודרות ללב