הרב יהודה לייב הלוי אשלג (1954 – 1884) הינו מגדולי המקובלים בכל הדורות שהעיד על עצמו שנשמתו היא עיבור נשמת האר”י הקדוש, במכתב שכתב רבינו זצ”ל בשנת תרפ”ז נכתב: “ותדע נאמנה שעדיין לא היה מזמן האר”י זצ”ל עד היום הזה מי שיבין שיטת האר”י זצ”ל על שורשו והנה ברצון עליון ית’, זכיתי לעיבור נשמת האר”י ז”ל, לא מפני מעשי הטובים, אלא ברצון עליון, שנשגב גם ממני עצמי, למה נבחרתי אנכי לנשמה נפלאה זו, שלא זכה בה אדם מעת פטירתו עד היום. ולא אוכל להאריך בענין זה מפני שאין דרכי בזה לדבר בנפלאות” (הרב יהודה אשלג, “בעל הסולם”, אגרת ל”ט).הרב אשלג קרוי ‘בעל הסולם’ על שם פירושו לספר הזהר – פירוש הסולם.

נולד בה’ תשרי, התרמ”ה 1884, לר’ שמחה הלוי ומאשה רחל אשלג בליקובה שבפולין ונקרא ע”ש סביו, הצדיק הנסתר, ר’ יהודה לייב אשלג מליקובה. מקטנות ניכר כי נועד לגדולות, ובימי נערותו התגלה כמתמיד עצום ששוקד על תלמודו יומם ולילה. לפני גיל 13 כבר היה בקי כמעט בכל הש”ס עם פירוש תוספות, ובגיל 15 העיד על עצמו שקנה את מידת האמת ושאינו יכול להוציא מפיו דבר שקר כלל.  בגיל 19 הוסמך להוראה על ידי גדולי הרבנים של העיר וורשה  התחתן עם נכדת דודו, מרת רבקה רוזה אברמוביץ, ושימש כדיין ומורה צדק בעירו במשך כ-15 שנה. את משנת החסידות קנה רבינו זצ”ל בבית פשיסחה, בצל רבו האדמו”ר רבי מאיר שלום מקאלושין זי”ע – נכד היהודי הקדוש מפשיסחה. לאחר פטירתו נגלה אליו רבו בחלום והורה לו להמשיך להסתופף בצל בנו, האדמו”ר רבי יהושע אשר מפוריסוב זי”ע.  הלה העריכו מאד וקרבו למרות גילו הצעיר, ובנוסף הסתופף בצילם של האדמורי”ם רבי יששכר דב מבלז זי”ע והרה”ק רבי יחיאל מאיר מאוסטרובצה זי”ע.

תורת הסוד

עיקר מגמת חייו של רבינו זצ”ל הייתה פתיחתם של שערי תורת הסוד לפני כל לומדי התורה והפצתה. על ידיעותיו הרבות בקבלה תמהו רבים, מכתבו של רבינו מיום עשרה בטבת שנת תפר”ח לגיסו הר’ אברהם מענדיל בראונשטיין זצ”ל שופך מעט אור על התעלומה. וזה לשונו: “בי”ב ימים לחודש מרחשוון בשישי בשבת בבוקר בא אלי איש אחד נתגלה לי שהוא חכם גדול הפלא ופלא בחכמת הקבלה וגם בכל מיני חכמות ותכף בתחילת דיבורו הרגשתי בו וטעמתי כי חכמת אלוקים בקרבו …… ועסקתי עמו כמו ג’ חדשים בכל לילה אחר חצות בביתו ורוב העסק היה בדרכי הקדושה והטהרה …… וגילה לי סוד גדול וכולל במקווה שנמדד ונמצא חסר ושמחתי עלתה למעלה ראש כמובן …… בעשרה בניסן שנת עטר”ת לפ”ק שבק חיים לכל עלמא זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אכי”ר ….. לא נתתי דמי לי אף רגע אחד ביום עד שמצאתי חן בעני קוני וצורי ית’ וית’ וזכות מורי הקדוש ז”ל ותורתו עמדה לי ונפתח לבי בחכמה העליונה הלון ורב כמעיין הנובע ….. ומורי הק’ ז”ל הנזכר הי’ מתפרנס ממסחרים גדולים והי’ מפורסם בכל העיר כסוחר נאמן אבל בחכמת הקבלה לא הכיר בו שום בן אדם עד היום הזה ולא נתן לי רשות לגלות שמו ”  עד כאן לשונו. ועוד הסבר נתן רבינו זצ”ל, שמשום שטרח ויגע במסירות נפש עצומה יומם ולילה במשך חמש עשרה שנה ביגיעה שלמעלה מהכוח האנושי על כן ריחמו עליו מן השמים ופתחו לו שערי החכמה. בפני אחד ממקורביו התבטא פעם כי דקה אחת בשבילו שלא להגות בתורה ובדברי קדושה גרוע לו יותר ממה שבאים לשחטו.

העליה לארץ

ב -1918 התריע רבינו זצ”ל מפני “העננים השחורים” העומדים לכסות את אירופה, ואמר “נותנים לנו עשרים שנה לברוח לארץ ישראל” אך לשווא. ב-1921 עזב את וורשה לכיוון ארץ ישראל תוך שהוא מזהיר מפני האסון הכבד הממשמש ובא, וב-1922 הגיע סוף סוף לארץ לאחר טלטולים רבים, ופנה מידית לירושלים, בכוונה להסתיר את זהותו ולהתפרנס מיגיע כפיו.  אולם ברצון עליון יצא במהרה טיבו בעולם ותוך זמן קצר נתקבצו סביבו אנשים בעלי שיעור קומה רוחנית, מיקירי ירושלים דאז, ונתקשרו עמו בעבותות אהבה. אחד המיוחדים מחבורת תלמידיו היה המקובל הגאון רבי משה יאיר ווינשטוק זצ”ל, שזכה לחבר שמונים וארבעה ספרים חשובים בכל מכמני התורה, כמניין שנותיו. ‘בעל הסולם’ העיד עליו שהיה בעל רוח הקודש.   הרב זוננפלד זצ”ל, רבה של ירושלים, כתב בהסכמתו לספריו של רבינו זצ”ל  “מאז בואו לקבוע דירתו בעיר קדשינו עד עתה לא זזתי מחבבו עד שהוקרתיו לאח ואחות וצחצחות כי אמר לחכמה אחותי את” .
בשנת תרפ”ו נסע רבינו ללונדון לשנתיים, ושם כתב את חיבוריו הנפלאים ‘פנים מאירות’ ו‘פנים מסבירות’ על ‘עץ חיים’. על תקופתו שם העידו שמראהו היה כמלאך ה’ צבאות, והיה יושב בחדרו, כשהוא שקוע בכתיבה, לערך שמונה עשרה שעות ויותר מדי יום, ופרוש מכל עניני העולם ממש. בהמשך כתב את ‘תלמוד עשר הספירות‘ שזה ביאור מפורט ומובן יותר, בן 16 כרכים, לספריו של האר”י.  ביאור זה האיר את עיני הדורות במושגים מופשטים ונעלמים בתורת הקבלה שהיו נסתרים מעין כל במשך כל הדורות, מלמד את כל השתלשלות העולמות והספירות בצורה הברורה ביותר שנכתבה מעולם, ומבאר את כל המושגים הקבליים, המשמשים ב’שפת הענפים’ היא שפת המקובלים. למרות החידוש הענק והתרומה הבלתי נתפשת לעולם בחיבור זה, את שמו קנה לו בעל ‘הסולם’ דווקא על שם פירושו לזוהר הוא פירוש ‘הסולם’.  על פירוש זה עמל במשך עשר שנים, באותה מתכונת של כתיבה במשך רוב שעות היום, תוך התעלמות מדלקת הפרקים הקשה שהסבה לו ייסורים קשים.  בהמשך היה מסדר את הספר לדפוס במו ידיו וכמו שהעיד עליו שלמה שוהם, חתן פרס ישראל על פועלו בתחום הקרימינולוגיה “מצאתי אותו עומד בבניין רעוע, חורבה כמעט, ליד מכבש דפוס ישן. הוא לא היה מסוגל להרשות לעצמו לשלם לסדר, ולכן סידר את אותיות הדפוס בעצמו, כשהוא עומד מעל המכונה במשך שעות בכל פעם, אף שהיה בסוף שנות השישים לחייו. הוא היה
ללא ספק צדיק, איש צנוע, עם מאור פנים. מאוחר יותר שמעתי שהוא בילה כל כך הרבה שעות בסידור הדפוס, עד שהעופרת פגעה בבריאותו”.
בל”ג בעומר תשי”ג (1952) ערך סעודת סיום והודיה לכתיבת הפירוש בן 18 הכרכים.  הסיום נערך במירון בריקודים ובמחולות, ובמשך שבוע ימים המשיך בעל הסולם את הסעודות המצווה בביתו!

חיבורים נוספים

חיבורים נוספים של ‘בעל הסולם’ בנושא הקבלה הם: הקדמה לספר הזוהר, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, פתיחה לחכמת הקבלה, פתיחה כוללת לעץ חיים, מבוא לספר הזוהר, פתיחה לפירוש הסולם ופרי חכם.  בנוסף כתב ספרים ומאמרים כלליים כמו מתן תורה.  במאמר החירות המופיע בספר זה הוא מתאר הרב את השפעתה המכרעת של הסביבה על התפתחותו של היחיד: “אולם יש חירות לרצון לבחור מלכתחילה בסביבה כזו, בספרים ומדריכים כאלו שמשפיעים לו שכליות טובות. ואם לא יעשה זאת, אלא מוכן לבוא בכל סביבה המזדמנת לפניו, שמשום זה ודאי יפול בסביבה רעה, או יבלה זמנו בספרים שאין בהם תועלת, שהם מרובים ויותר נוחים לפניו, שמתוך זה נעשה מוכרח להשכלות גרועות ורעות, המביאים אותו לחטא ולהרשיע, ודאי ענש יענש, לא מטעם המחשבות והמעשים הרעים, שאין לו בחירה עליהם – אלא מטעם שלא בחר להיות בסביבה הטובה, כי בזה ודאי יש בחירה.
לכן, המתאמץ בימי חייו, ובוחר בכל פעם בסביבה טובה יותר – הרי הוא ראוי לשבח ולשכר. וגם כאן, לא מטעם מחשבותיו ומעשיו הטובים, הבאים לו בהכרח ללא בחירתו, אלא מטעם התאמצותו לבחור לו סביבה טובה המביאתו לידי המחשבות והמעשים הללו. וזה שאמר רבי יהושע בן פרחיה “עשה לך רב וקנה לך חבר” (מתן תורה, עמ’ קיז) במכתביו לתלמידיו, המובאים בספר “פרי חכם – אגרות קודש” חוזר הרב ומדגיש את נחיצותה המכרעת של אהבת החברים: בכתבי הדור האחרון  ניתח משטרים חברתיים שונים ואף התווה תוכנית לבניין החברה העתידית המתוקנת, ברוח זאת החל ב-1940 להוציא את עיתון האומה.  והעיקר שתפעל באהבת חברים, עליה הוא מדגיש גם בספר פרי חכם, אגרות קודש, ע”מ מח’ “והעיקר העומד היום לפניכם, הוא אחדות החברים והתאמצו בזה יותר ויותר כי יש בה לשלם בעד כל החסרונות”. בעל הסולם לא הסתפק בהעלאת רעיונותיו על הכתב אלא פעל רבות לקידומם, ואף נפגש לשם כך עם ראשי היישוב, עם מנהיגי תנועות הפועלים ועם אישי ציבור, ובהם דוד בן גוריון, זלמן שזר, משה שרת, חיים ארלוזורוב, משה ארם, מאיר יערי, יעקב חזן, דב סדן וחיים נחמן ביאליק. דוד בן גוריון, שעל פי הנאמר באחד ממכתביו, נפגש עם הר’ אשלג “הרבה פעמים”, הופתע בפגישותיהם: “אני רציתי לדבר איתו על קבלה, והוא איתי על סוציאליזם” .

ותשחק ליום אחרון

רמזים רבים נתן רבינו זצ”ל בשנתו האחרונה. וביום פטירתו ביום הכיפורים שנת תשט”ו ציווה להקדים את התפילה. והתפללו על יד חדרו של רבינו זצ”ל ובשעה שהגיע החזן בתפילה לפסוק “אורך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי” יצאה נשמתו של רבינו זצ”ל ובמילים אלו החזיר נשמתו לבוראו. וכפי עדותם של אנשים רבים שהיו באותו השעה בביתו של רבינו זצ”ל בשעת פטירתו אלפי יונים לבנות צחורות אפפו את הבית ונעמדו על הגג והסתירו השמש כאי’ נחשך הבית ונשארו שם עד למחרת, בשעה 9.00 כשיצאה הלווייתו של רבינו זצ”ל מביתו בתל אביב בדרכה להר המנוחות שבירושלים התעופפו העופות מעל מסע הלויה עד לאחר סתימת הגולל, ושם מנוחתו בתוך אוהל מיוחד שהוקם וכפי שמובא בספה”ק שספרי תורה גונזים ע”י צדיק, כן גם על יד ציונו גנזו ספרי תורה עד ביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן.

חלקים מן המאמר הם באדיבות מרכז תורני מוהרי”ל אשלג