לכוון את הסוסים
בעל “הסולם” אומר שאין דבר כזה בריה לא טובה בעולם. אין רע בעולם בכלל, יש רק טוב שעוד לא הגיע לתיקון שלו, טוב שעטוף בקליפות. צריך לקחת את הכוחות האלה ולכוון אותם נכון. אם אדם יודע את הכיוון הנכון, הוא מקבל המון אנרגיה. שמעתי מתלמידים שלי שיש אומנויות לחימה בהן אתה לא מפעיל כוח נגד האויב, אלא הוא מפעיל כוח ואתה רק נותן לו כיוון אחר ומפיל אותו. ככה אפשר לעשות עם היצר. לא לעבוד נגד היצר הרע, אלא לעשות לו כיוונון נכון. כשמישהו בא וצועק עליך או מעליב אותך, צריך להעביר את זה ולקבל מזה כוח. רוב האנשים נלחמים במי שנלחם, כי הם חושבים שהוא רע. אבל אם יש להם את הראייה הנכונה, ההשקפה הנכונה על החיים לגבי עצמם ולגבי אחרים, והם יודעים שכל העניין זה רק כיוונון של כוחות – אז לא רק שהם יתקנו את עצמם, אלא גם את כל הסביבה שלהם. הם יראו את הדרך הנכונה.
קח את הכוחות שלך ותרתום אותם לכיוון הנכון. אם יש שמונה סוסים שכל אחד מושך לכיוון אחר, זה יקרע את העגלה, אבל אם כולם הולכים בכיוון אחד, זה מצוין. כל הכוחות שיש באדם ובעולם הם טובים, רק שהם לא עובדים בכיוון אחד, ובמקרה היותר גרוע הם עובדים אחד נגד השני.
כאשר יעקב נפגש עם עשיו, הוא גייס את כל כוחותיו של עשיו לטובתו, עד שעשיו בא אחרי הפגישה שלהם והציע לתת לו אנשים שישמרו עליו בדרך. יעקב ידע איך לעשות את זה, כי היתה לו את ההשקפה הנכונה. לא היתה לו גאווה בכלל. הוא מוכן להשפיל את עצמו לפני מישהו אחר, אפילו השתחווה אליו. לכן יכול היה להשפיע עליו.
אם אתם רוצים שכוח כלשהו שלכם יגדל ויתחזק ויהפוך להיות נצחי, ולא יתחיל להימעך ולהירקב עד שהוא נעלם, עליכם להשתמש בו בכיוון הנכון. זה כל מה שצריך ללמוד. אם משתמשים בכוח המחשבה בצורה לא נכונה, זה גורם הרס עצמי. אם משתמשים במחשבה בכיוון הנכון על מנת להשפיע, תהיה לזה השפעה טובה.
שימוש נכון בכוחות
אדם שרוצה להיות רוחני ובאמת להתחיל להתפתח, צריך לעשות תרגילים. למשל, כאשר נכנסים לאוטובוס, לכיתה או לקבוצה, ורואים שם איזה בן אדם, להתחיל לחשוב: מה טוב בבן אדם הזה, איך הייתי יכול להועיל לו.
יש בנפש גם כוח של שנאה. זה לא בהכרח דבר רע – תלוי בכיוון שלו. לשנוא אחרים זה לא טוב, אבל לשנוא את העצלנות שלך, זה טוב. כתוב (תהלים צז, י): “אֹהֲבֵי ה’ שִׂנְאוּ רָע”. משמע שצריך להשתמש בכוח של שנאה נגד הרע, לא נגד אנשים שנראים לך רעים. לרבי מאיר בעל הנס היו שכנים רעים, הוא התפלל עליהם שימותו. אמרה לו ברוריה אשתו: כתוב “יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ” (תהלים קד, לה) – חטאים ולא חוטאים, לא אנשים. תתפלל שהחטאים ילכו ממנו ולא הוא. הוא התפלל על השכן כך, ובאמת הוא חזר בתשובה.
כתוב “וּרְקַב עֲצָמוֹת קִנְאָה” (משלי יד, ל). אדם שיש לו קנאה שלא מכוונת נכון, זה גורם לריקבון, כלומר להרס במקום הכי עמוק, בעצמות של האדם. אדם כזה אין לו חיים, יום ולילה הוא אוכל את עצמו מבפנים כי הוא מקנא במישהו אחר שקיבל משהו שהוא מרגיש שהוא היה צריך לקבל. יש קנאה בין אחים. הקנאה של האחים ביוסף כמעט החריבה את כל העולם. זאת קנאה שלילית.
מה המקום החיובי של הקנאה? יש “קנאת סופרים תרבה חכמה”. בלי קנאה, אין התקדמות לעולם. לקנא באנשים שהשיגו חוכמה גדולה, במעלה שרבי שמעון בר יוחאי הגיע אליה, זו קנאה חיובית. אבל לקנא בעניינים של העולם הזה, זה חורבן. צריך ללמוד להשתמש במידות בכיוון הנכון וכך לצמוח.
הסימן לשימוש נכון בכוחות הנפש, הוא סימן ברכה. רש”י אומר שברכה פירושה שהדבר פרה ורבה מאליו. כשאדם עושה משהו בכיוון הנכון, הפעולה שהוא עושה מייצרת תולדות חיוביות מבלי שהוא שם לב אפילו. אם הקנאה שלו היא חיובית, בקדושה, היא תוליד המון חוכמה בעולם ותביא תוצאות טובות. אם היא לא באמת טובה, היא תוליד שנאה, פירוד, כעס ומוות. זה הסימן. צריך להיות ערני, לשים לב ולראות שבאמת פועלים נכון.
כמו שאמרנו, המקור של העקשנות הוא גאווה. גאווה היא שורש המידות הרעות, אבל לעומת זאת, על הקב”ה נאמר “ה’ מלך גאות לבש” (תהלים צג, א), כך שיש מקום שבו זוהי מידה טובה. השימוש הנכון במידת העקשנות נקרא התמדה. זה הסימן שנתנו חז”ל למצליחנים. מי שמצליח בחיים הוא לאו דווקא הכישרוני, החכם או היפה. הדרך להצלחה במשהו היא לעשות את הדבר הנכון בהתמדה, כל הזמן. לא ליפול, לא לחזור אחורה.
הרמח”ל אומר שיש דברים שאדם מקבל אותם במתנה, ולא צריך לעבוד עליהם. זה נקרא כישרון. זה לא מעלה ולא מוריד. בכישרונות המולדים צריך להשתמש לטובה ויש על זה שכר, אבל רוב הדברים שאדם צריך לקנות בחיים, כמו מידות, מגיעים רק על ידי עבודה קשה. כל דבר שלא משיגים על ידי עבודה, לא קיים. אפילו הדברים הכי גדולים, כמו גילוי של המרכבה שראתה שפחה על הים ביציאת מצרים, ברגע שנעלם הגילוי היא חזרה להיות אישה פשוטה. כך זה בכל דבר שלא משיגים על ידי יגיעה. עיקר היגיעה הוא ההתמדה, לעשות חזרות. ההתמדה בוקעת את החומות הכי חזקות שיש. ככה רבי עקיבא חזר בתשובה.
ההצלחה של רבי עקיבא
רבי עקיבא היה אדם מאוד מתבונן. הוא ראה שיש לו מידות קשות. היתה לו שנאה לחכמים. כתוב שרבי עקיבא היה עם הארץ 40 שנה. היה שונא תורה, שנא רבנים. אם היה רואה איזה אדם שנראה כמוני בערך, היה אומר: אם הייתי תופס אותו, הייתי נושך אותו כמו חמור. שאלו אותו: למה כמו חמור ולא כמו כלב? הוא אמר: חמור שובר גם את העצמות. עד כדי כך הוא היה קשה.
רבי עקיבא התחתן עם אישה חכמה. זה היה המזל שלו. יש אנשים שכל המזל שלהם בחיים זה שהם מצאו את האישה הנכונה. אצלנו אומרים: אם האיש חזק והאישה חלשה, הוא ייחלש. אם האישה חזקה והוא חלש, הוא יתחזק. הסוד הוא שהאישה זה הכלי. מה שהיא רוצה, היא תשיג בסוף אם היא תתמיד, כי היא הכלי המושך. כך כתוב (ירמיה לא, כא): “נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר”. רחל, אשתו של רבי עקיבא, עשתה אתו חוזה כשהם התחתנו: היא לוקחת על עצמה את הפרנסה והכל, רק שילך ללמוד.
רחל היתה הבת של אחד משלושת עשירי ירושלים, כלבא שבוע. קראו לו ככה, כי כל מי שנכנס אצלו רעב כמו כלב, היה יוצא שבע. היה מאכיל מאות עניים כל יום. כשרחל התחתנה עם רבי עקיבא, אביה זרק אותה מהבית בלי לתת לה גרוש, משום שכעס על כך שהתחתנה עם עם הארץ. רבי עקיבא ואשתו גרו באורווה, ישנו בתוך קש, היו להם חיים מאוד קשים. לכל זה היא היתה מוכנה, משום שהיא רצתה בעל צדיק. הביאו לה את כל תלמידי החכמים שבעולם, מי לא ירצה להתחתן עם אישה כזו ולהיות מסודר לכל החיים? אבל היא לא רצתה אף אחד, רק את רועה הצאן ההוא, כי היא ראתה אצלו מידות טובות. היא ידעה שאין לו חוכמה, היא ידעה שהוא בעל עקרונות, אבל היא ראתה מידות. הוא היה רועה צאן ומטפל בכל כבשה במסירות נפש.
מעניין שכל גדולי הדורות שלנו מסרו את נפשם על כבשים. משה רבנו מסר נפשו על כבשה אחת, וגם דוד המלך רב עם אריה כדי להציל כבשה אחת. הקב”ה אמר: אדם כזה ראוי להיות מנהיג של ישראל. האבות הקדושים היו רועי צאן, וכך גם רבי עקיבא, ורחל ראתה בו מידות טובות. היא ידעה שאם יש חוכמה בלי מידות, זה לא שווה, אבל אם יש מידות, אפשר לצאת מזה הצדיק הכי גדול. רחל עזבה עושר אדיר והתחתנה עם רבי עקיבא בתנאי שילך ללמוד תורה.
רבי עקיבא כנראה חשב שהיא תשכח מזה אחר כך, כי מה לו ולתורה? הוא לא ידע שאישה זוכרת הכל. היא לא שכחה, ואחרי התקופה של תחילת הנישואין אמרה לו ללכת ללמוד. בהתחלה הוא לא רצה, אבל היא לא אמרה לו שהוא מפר את החוזה או איימה לפרק את החבילה. רחל היתה חכמה וסבלנית. בסופו של דבר הוא הלך ללמוד, והיא חיכתה 24 שנים בסבלנות עד שקיבלה את מה שרצתה.
לאחר מכן רבי עקיבא חזר בתור תנא, מדרגה שאנחנו בכלל לא מבינים. היו לו 24 אלף תלמידים שגם הם תנאים, והוא הרב שלהם. המוני אנשים יצאו לקבל אותו. רחל הזדקנה בטרם עת, מרוב תלאות הפרנסה נהיו לה קמטים. גם היא באה לקבל את פניו. ראו תלמידיו אישה שמתקרבת אליו ורצו לדחות אותה. אמר להם רבי עקיבא: הניחו לה. שלי ושלכם – שלה הוא. כל מה שיש לנו, הכל שלה.
זאת מידת הסבלנות, זאת אישה חכמה. “חכמות נשים בנתה ביתה” (משלי יד, א). האישה בונה או הורסת את הבית. הרבה מהחכמה של האישה זה סבלנות, ולא רק של האישה.
צדוק יחזקאל –
אני מניח שמדובר על כל בני האדם. בעולם. הקושי הריגשי הוא לחשוב שהפראים שביצעו פשעים אכזריים נגד היהודים בכל הדורות גם להם יש חלק טוב שרק צריך להעיר , תקנו אותי אם אני טועה