הרב דסלר היה מדריך חתנים וכלות. הוא היה אומר להם: יקיריי, אם אתם רוצים שיהיה לכם טוב, תעשו נחת זה לזו, תעשו טוב זה לזו, בלי דרישות. אל תדרשו דרישות אחד מהשני. אם מתחילים עם הדרישות והחובות, אני אעשה את שלי ואת שלך, נגמר הסיפור! זה כוח הנטילה, זה רצון לקבל. אתה נפרד מהבת זוג שלך, אתה לא מתחבר אליה. צריך רק להגיד לה: לך אין שום חובות, לי יש. אני לא מצפה ממך לכלום, מה שאת עושה זה טוב, העיקר שיהיה לך טוב. זוגות רבים כאשר כל אחד רוצה לקבל את החלק שלו. הוא לא יצליח, לכולם יש ציפורניים, עורכי דין וכו'. לכל היותר יצליחו "להיפרד יפה". מה שצריך באמת זה תורת החיבור על ידי נתינה, להתרגל לתת. צריך לדעת שאחת הנתינות הכי גדולות היא ללדת ילדים. בדור שלנו זה מתדלדל מאוד, גם החתונות וגם הולדת הילדים. ילדים זו השפעה, זו נתינה. יש זוגות שלא מסתדרים כשאין להם ילדים. כשבא הילד הראשון, הם מתחילים להסתדר – לא כי יש להם עם מי לשחק עכשיו, אלא כי הם נהיים נותנים קצת יותר, צריכים לדאוג למישהו. דאגה לילד, זה משהו שהקדוש ברוך הוא שם בבן אדם נגד רצונו. אין לו בחירה בזה. הורים מוכנים למות בשביל התינוק שלהם, לתרום כליה וכדו'. אין שום שאלה. ככה הקב"ה טבע בנו, אחרת הילדים לא היו חיים. אם בשביל להאכיל את הילד שלי הייתי צריך להשקיע כמו שאני משקיע להאכיל את הילד של השכן, הוא לא היה חי. ה' טבע בנו שחשוב לנו שהילד שלנו יאכל. הוא מעורר אצלנו את הניצוץ הכבוי של הנתינה. יש בכל אחד כוח נתינה, רק שהחברה חונקת אותו. כאשר בא ילד, אז מתגלה ניצוץ הנתינה. פעם הייתי מתפלא איך אנשים מתגרשים אחרי 30 שנות נישואין. הסיבה היא שהילדים יצאו מהבית, שניהם לבד, אין להם כבר למי לתת. המבוגרים מכירים את זה. פתאום צריכים להתחשב אחד בשני בלי ילדים, אין להם כבר את הכוח הטבעי הזה, והם חוזרים להיות מלאי דרישות. זה לא משנה באיזה גיל. זה עניין של להיות נותן.
כלי או צינור
כל זה היה הקדמה לסוד הגדול. צריך לדעת שזה עובד ברבדים מאוד מאוד גבוהים. למה נתינה זה דבר כל כך מרומם, מחבר ומדבק? לכל דבר גשמי יש חוקים רוחניים, שהם השורשים שלו. בקבלה יש מה שנקרא צינורות. צינורות זה אומר שאדם שרק מקבל לעצמו הוא כלי, כמו כוס. כוס יכולה להכיל מים עד גבול מסוים, ואם מוסיפים יותר, זה יישפך. צינור, לעומת זאת, מצד אחד מקבל ומצד שני נותן. כשהוא מעביר לא נשאר בו, אבל הוא כל הזמן מלא. הוא נהיה מקור של שפע למקבל. ברוחניות יש צינורות, האור עובר מהמשפיע למקבל, אבל הכלל הוא שכל אור שעבר דרך המשפיע, דרך הסיבה, אל מי שקיבל ממנו – נשאר גם בסיבה. למשל, אם אני אגיד למישהו חידוש של תורה, הוא יכול להעביר אותו למישהו אחר, וזה עדיין יישאר אצלו. כל אור ברוחניות שעובר דרך מקום מסוים, נשאר שם לנצח. יש כלל בתלמוד עשר הספירות: אם עבר באיזושהי ספירה אור בדרך לספירה אחרת, למרות שהספירה הזאת היא רק מעבר, האור הזה נשאר בה לנצח. לכן, כל הארה שעוברת דרככם למישהו אחר, הופכת אתכם לצינור. בהתחלה האדם הוא רק מקבל, כלי. אם הוא רוצה להפוך להיות צינור, שיעביר את זה לעוד מישהו. יש בזה הרבה סודות. דרגת האור אצלך עולה כשאתה מעביר אותו למישהו אחר. כשאדם רק מקבל, הוא בדרגת נפש. כשהוא מעביר את זה למישהו אחר, הוא במדרגת רוח והמקבל נהיה נפש. כשאתה נותן, בגשמיות נראה שהפסדת, אבל ברוחניות זה בדיוק הפוך. אם נתת שפע למישהו אחר, הוא נהיה מקבל, הוא הנפש, הוא אפשר לך לתת. האור הרוחני נשאר אצלך לנצח, ואתה גדל מזה. נתינה מגדלת, נתינה מרוממת. יש הרבה מצוות שקשורות לזה, למשל מצוות כיבוד הורים. ההורים הם הסיבה אלינו. כל האור שעובר אלי חייב לעבור דרך הנשמות שלהם, אין מציאות אחרת, כי זה סיבה ומסובב. יכול להיות שהם נפטרו, אבל הנשמות קיימות. האור עובר דרכן.
מי שפוגע בהורים חס ושלום ועובר על מצוות כיבוד הורים, חותך את הצינור בינו לבין ההורים. מי שסובל מזה הכי הרבה זה הוא, לא ההורים. הוא חתך את הצינור שמעביר אליו שפע. יש מושג בגמרא, "ברא מזכה אבא" (הבן מזכה את אביו שבשמיים). כל הארה שהבן מושך פה למטה, עוברת דרך ההורה שלו. זה נשאר אצלו לנצח מבלי שעשה כלום, רק הוליד את הבן. כיבוד הורים הוא חשוב מאוד מאוד. אפילו אם ההורים לא דתיים, זה לא משנה. האור עובר דרכם, כי בן מזכה אבא. העניין של הנתינה מגדיל מאוד את הנותן, כי הוא נהיה צינור. אם אתה צינור לציבור רחב, אתה נהיה שרת. אתה חי בשביל לשרת אחרים. פשוט צריך לסובב איזה בורג בראש, זה הכל. צריך להיות אדונים. בגרמנית, אדון זה Herr, מלשון hear, תשמע, פקודה. בעברית, "אדון" זה כמו אדני המשכן. האדנים במשכן היו תושבות לעמודים שיחזיקו אותם כדי שלא יתנדנדו. אדון זה מישהו שאתה יכול להישען עליו והוא תומך אותך. ראש משפחה זה אחד שהוא מקור של שפע, משפיע לכולם, נותן לכולם ואפשר להישען עליו. הוא לא משתמש בהם, הוא פה כדי לשרת. קשה להגיע לדרגה הזאת אם לא עושים את השינוי בראש. צריך להבין שזו תועלת עצומה.
כל העולם לא נברא אלא בשבילי?
חז"ל אמרו שכל אדם מישראל מחויב להגיד: "כל העולם לא נברא אלא בשבילי". האגואיסטים מפרשים את זה בצורה פשטנית: אני צריך לשתות קפה טורקי, אז אני צריך ברזילאים שיגדלו את זה בברזיל, אחרי זה צריך מטוסים שיביאו את זה, כל העולם משתתף בכוס קפה שלי, כולם משרתים אותי. יש לי שעון יפני, סימן שה' ברא יפנים בשביל שיכינו לי שעון. זה פירוש אגואיסטי לא נכון. הפירוש הנכון הוא, שאם אני רוצה למצות את כל הפוטנציאל הרוחני שלי, לקבל את כל ההארה שאני יכול לקבל – הקב"ה ברא לי עולם שלם לדאוג לו: להתפלל עליו שלא יהיו מלחמות, שלא יהיה עוני, שלא יהיו אנשים רעים, שיהיה לכל אחד מה שהוא צריך. הכהן הגדול היה מתפלל בקודש הקודשים על הפרנסה של עם ישראל, שלא יצטרכו זה לזה, שתהיה פרנסה בשפע. על זה הוא התפלל, לא על השגות רוחניות. שיהיה לכל אחד את מה שהוא צריך. "ואהבת לרעך כמוך". על ידי אהבת הזולת מגיעים לאהבת ה'. אהבת ה' זה להיות בהשתוות הצורה עם הקב"ה, אור אינסוף. לכך מגיעים על ידי זה שמתנהגים כמוהו: מה הוא רחום, אף אתה רחום. מה הוא זן מקרני ראמים ועד ביצי כינים, אף אתה היה חנון ורחום, עוזר, דואג, מתפלל, תומך, זה מגדיל אהבה. זה אדם שחי כל הזמן באהבה. האהבה עוטפת אותו. זה לא ענין של מקום וזמן, זה ענין של נשמות. החיבור לעם ישראל זה כוח אדיר. נצלו את זה בכך שתתפללו בלשון רבים, "רפאנו", לא "רפאני". תתפללו על הכלל, תדמיינו שאתה עם כלל ישראל. זו ערבות וזה כוח אדיר, לחבר את הנשמה שלך לכולם. האריז"ל אומר שלפני התפילה צריך לכוון "ואהבת לרעך כמוך", לומר: "והריני אוהב את כל אחד מבני ישראל כנפשי ומאודי", כמו שכתוב בסידורים הספרדים.
אם אדם לא עושה את זה, ומתפלל לעצמו לבד, התפילה שלו לא עולה. תראו כמה אנשים עוזרים לכם, כמה אנשים יש סביבכם, צריך להתפלל על כולם. ככה מגיעים לאהבת ה', לאהבת ישראל. זה מפתח עצום יותר מטנקים, כיפות ברזל וכל הדברים האלה. יש לנו כוח של אחדות. "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ". (שמואל ב ז כג). אנחנו גוי אחד, יש לנו את הכוח הזה של אחד. כשיש חייל אחד בעזה, מוסרים אלף מחבלים בשבילו, מרגישים חובה להוציא אותו משם. אצלם אין את הדבר הזה. לעם ישראל יש ערבות הדדית, זה משהו עמוק בנשמה. את הנקודות האלה צריך לחזק בתוך כל אחד ולהקרין על הסביבה, לשנות אווירה, ליצור אוירה של כבוד הדדי. אין לי מושג איך זה יקרה, לכן יש לנו כוחות חזקים של משיח צדקנו שיבוא בקרוב בע"ה, "והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם" (מלאכי ג, כד).
